חיפוש
חיפוש

דגנית אברמוביץ’: החד הורית שייסדה קבוצת נתינה ענקית לנשים

דגנית אברמוביץ. נתינה לנשים חד הוריות

הרשתות החברתיות הביאו להרבה רעש בחיינו, אבל אין ספק שיוצאים מהם גם דברים טובים וחמלות אנושיות. דגנית אברמוביץ’ מחיפה מטפלת באמנות, אם חד הורית ומי שההתנדבות בדמה, קיבלה לילה אחד בקשה לסיוע מאמא חיפאית ופשוט נגשה למחשב וייסדה בפייסבוק את קבוצת “אמהות בחיפה אחת למען השנייה” כיום הקבוצה כוללת כמעט 7,000 נשים מכל קשת הסטטוסים, נשואות, אלמנות, יחידניות או פרודות. הקבוצה הפכה למערך של נתינה וקבלה, דרך הכנה וחלוקת סלי מזון, חבילות לידה, תווי מזון ולא פחות חשוב- סיוע רגשי והתייעצות בכל הקשור לאמהות ומשפחה. “מה שעזר לי בתקופה הקשה והמוטו שמלווה אותי הוא שברגע שאנחנו נותנים למישהו אחר אנחנו מתמלאים בעצמנו. דווקא בזמן שאני מרגישה שאין לי מה לתת אז לתת וזה הסיכוי היחיד להתמלא כי “מהאין נעשה יש”, מדגישה אברמוביץ’, מטפלת רגשית באומנות ובעלת קליניקה העוסקת בלימוד מיומנויות חברתיות לילדים ביישנים. היא בת 47, אם לילדה בת 11, ילידת חיפה שגדלה בשכונת קרית שפרינצק “קרוב לנוף ולאוויר הים, בת בכורה להורים אנשי עבודה שלמרות העומס בחייהם ניסו לתת מה שאפשר והשקיעו בחינוך, הייתי ילדה יצירתית עם עולם פנימי עשיר ותמיד הייתי באיזה חוג אמנות כלשהו. חומרי היצירה אפשרו לי ליצור עולם ומלואו וכך בעצם הכרתי לראשונה את המקצוע בו אעסוק אחרי שנים: טיפול באמנות”. להרכיב את החיים מחדש היא למדה תואר ראשון בחינוך והוראת אמנות, רצתה להביא חוויה אחרת לבית-הספר, בים של לימודים דידקטיים, לאפשר לילדים ביטוי דרך חומרי היצירה. זה לא ממש עבד כך במציאות. “היה לי קושי עצום למצוא משרת הוראה פנויה וכשמצאתי כזו, הבנתי שהעומס במערכת החינוך לא מאפשר לתת תשומת לב אישית ל-35 ילדים בכיתה. החלטתי ללמוד טיפול באמנות על מנת שאוכל לתת תשומת לב אישית לכל ילד, דרך היצירה. התיווך שמטפלת באמנות עושה הוא שילוש של מטפל ילד ויצירה, ההתערבויות הטיפוליות מאפשרות לילד גם לשתף וגם בסופו של דבר לעשות איזה תהליך עם עצמו”. אחרי כמה שנים של עבודה כמטפלת רגשית, בסביבות 2007 דגנית אברמוביץ’ חזרה לחיפה, ולא בהתלהבות גדולה, חששה שלא תמצא כאן עבודה אבל כשיש אהבת נעורים מתחדשת זה מדרבן. הם הכירו עוד בגיל 15, במשך השנים הקשר נותק עד שהתחדש שוב. הם דיברו על חתונה ועל הרצון להקים משפחה אבל כעבור מספר שנים הם נפרדו ואברמוביץ’ מצאה עצמה אם-חד הורית לתינוקת קטנה. היא בקשר טוב עם אבי ביתה אבל כשנפרדו, הייתה צריכה לארגן את חייה מחדש : “הדרך הייתה מאתגרת, עדיין לא מצאתי עבודה, חיפה היא עיר גדולה אבל הרגשתי את ההשפעה של הפריפריה, ואם ההורים שלי לא היו תומכים בי לא הייתי מצליחה לשרוד. אחרי הפרידה לא הייתי מוכנה לזוגיות אבל הרגשתי בדידות שגרמה לי לצורך להיות בקשר עם אמהות אחרות. הייתי עם תינוקת, החברות שלי כבר היו בגילאים שהן אמהות לילדים גדולים יותר. חזרתי לעיר שבה אין לי חברות שמתאימות למצב שבו אני הייתי, אם לתינוקת, זה היה הקושי הכי משמעותי, רציתי חברה טובה, שתהיה אוזן קשבת, כזו שאפשר יהיה לטייל איתה פארק. חיפשתי חברות, הייתי צריכה להרכיב את המעגל החברתי שלי ואת חיי מחדש. זה לא פשוט בגיל 35”. לא רק חד הוריות היא לימדה בבתי הספר הרצל וריאלי הדר, מלמדת כיום במכללת גורדון ובהמשך הפכה לבובנאית בקליניקה שלה היא מתמקדת בטיפול בקבוצות למיומנויות חברתיות לילדים ביישנים. “חשוב לי מאוד להעצים דווקא את הילדים הלא נראים לכאורה, לא לדחוף אותם אלא לקדם אותם בקצב ובדרך שלהם. הם עוברים תהליך דרך משחק ויצירה, אשר מחזק אותם, אנחנו מוצאים את הדברים הטובים במרכאות, כדי שהילד יהיה עם יותר בטחון עצמי ויוכל להביא עצמו לידי ביטוי, זה לא שילד ביישן יהפוך להיות פתאום כזה שהופך את הגן אבל הוא מעז יותר ועושה צעדים. חשוב לי לקדם ילדים שהם לעיתים “שקופים” ולתת להם הזדמנות בקצב שלהם להביא את עצמם החוצה . הסדנה יכולה לאפשר לילד להתקדם בדרכו, לאזור אומץ ולרכוש כלים להתמודדות עם חבריו”. מעגל של נתינה וקבלה תמיד עסקה בהתנדבות ושמה עבר מפה לאוזן כמי שאפשר לפנות אליה לבקשת עזרה. הכניסה של הרשתות החברתיות לחיינו אפשרה לאברמוביץ’ הייתה עוד פלטפורמה חזקה לנתינה. “לילה חורפי אחד קיבלתי הודעה בפייסבוק מאימא שביקשה בגדים עבור ביתה. היא סיפרה שהיא נאלצת לייבש את הבגדים עם פן, כדיי שיתייבשו לגן. חשבתי באותו לילה, שיהיה קל יותר דרך הרשת החברתית, אאסוף כמה חברות שימסרו ביגוד לילדה וכך בלי להעמיק במחשבה פתחתי קבוצה והקלדתי: “אימהות בחיפה אחת למען השניה”. לא חשבתי הרבה אלא לאסוף כמה חברות לתת לה את הבגדים כמה צעצועים ולעשות שמח. הרעיון של יד 2 הקסים את האימהות. העברתי את המסר שכל מי שמרגישה שזקוקה יכולה לבקש, אין קריטריונים. “נוצר מעגל ענק של נתינה וקבלה. השמועה פרשה כנפיים והתחלנו לסייע עם הכנת חבילות לידה למשפחות שיש להן קושי.  חבילת לידה הכוללת: ביגוד, ריהוט, טיטולים ואפילו תמ”ל עמד על פחות מ 24 שעות ב שבוע הראשון הקבוצה מנתה 450 אימהות בשבוע הראשון, ולאחר חודש היינו 1000. הקבוצה מונה כיום כ-6800 אימהות נשואות, אלמנות, פרודות, חד הוריות ויחידניות מבחירה”. הנשים מסייעות אחת לשנייה ולקראת החגים מכינות סלי-מזון מלאים בכל טוב עבור משפחות שזקוקות. אימהות תורמות מהמטבח שלהן מוצרים, רוכשות ברשתות השיווק או תורמות תלושים לקניית מזון. הסיוע הוא לא רק פיזי. אימהות מתייעצות בקבוצה בכל הנושאים שקשורים באימהות ומשפחה. – יש הרבה אמהות חד הוריות בחיפה? “לא בדקתי כמה, עם זאת לפי הסטטיסטיקה מוסד הנישואים לא מצליח להחזיק אצל כולן. היום נשים פחות מוכנות לסבול . לפעמים  גם אם לא רצו להיפרד , לפעמים זה נוחת עליך. “מי שנופלות בין הכסאות אלה אמהות שלא נחשבות משויכות רווחה. רווחה זה אם את מספיק ענייה את תקבלי סיוע כלשהי. אמא שעובדת יכולה לקבל מזונות אבל מזונות שהביטוח הלאומי קובע. נניח שהאבא צריך לתת 3000 שקל מזונות, הביטוח לאומי מקצץ מקצבת המזונות שהמדינה נותנת ומהמוסד האשה תקבל מינימום.  היה לי מקרה של אמא מורה אבל בזמן הפרידה מבן זוגה עד שייושב הסכסוך בינהם. חשבונות הבנק הוקפאו, היא לא יכולה לעבוד והצטברו לה חובות”. אברמוביץ’ חולמת לפתח בשיתוף עם עיריית חיפה פרויקט שקשור לאימהות. “פניתי לפני כמה שנים לעירייה והם התפעלו אבל אמרו שאין מספיק תקציבים. אנחנו רוצות למנף את הקבוצה הזאת גם לנשים שלא חברות ברשתות חברתיות. זו לא עמותה, כך שלצערי אנחנו לא יכולות ללוות אימהות לתקופה ארוכה. אנו יכולות לעזור לאימהות שמבקשות לקום על הרגליים לאחר משבר, ולחזור להיות עצמאיות. החלום שלי להמשיך לקדם נשים ואימהות”. התנדבות כמו משרה שניה  “אני עוסקת בתרומות בממוצע 4 שעות ביום, אמא שצריך ללוות אותה או דרך הקבוצה. הייתי שמחה

error: התוכן מוגן