ליאת ולדמן ידעה תמיד שתעסוק בתכשיטנות, גם אם זה אומר להתחיל עסק משלה בגיל צעיר, בחנות הנעליים של סבא בעיר התחתית, בתקופה שבה העיר הייתה שונה מאוד ממה שהיא היום.
כשהרגישה שצריך להרים את הכפפה ולעורר עוד יותר את העסקים בעיר התחתית, עם או בלי קשר לחסדי העירייה, חברה ולדמן לשתי יזמיות חיפאיות נוספות וביחד הם הקימו את 'מייקרים – סיורי יוצרים בחיפה', מיזם ייחודי מקומי המציג את פעילותם של עסקים ויצרנים מקומיים בעיר התחתית,
ולדמן חיפאית שנולדה בניו יורק ועלתה עם הוריה כשהייתה בת 6 לחיפה, מטעמי ציונות. היא בת 42, אם יחידנית לשתי בנות 5 ו- 2.5 . זו לא הייתה ברירת מחדל, אלא בחירה, היא מבהירה כשהיא נשאלת מדוע הביאה לבד ילדים לעולם. "אני אדם מאוד סוליטסטי בהוויה ובמהות שלי אז עסק עם שתי ילדות לבד מתאים לי פרפקט. בחרתי להיות יחידנית. אני מדגישה שזה משהו מאוד מאוד אישי אז אני לא חושבת שמישהי יכולה להגיד למישהי אחרת מה לעשות. זה סופר אינדיבידואלי וכל אחת אמורה להכיר ולדעת מה היכולות שלה. ברור גם שזה יכול לא להתאים להרבה נשים".
לא היית רוצה שיהיה לבנות שלך דמות אב?
"בעולם אוטופי שכולו טוב אז כן. דווקא מהרבה דברים שאני לצערי עכשיו רואה בתכניות הטלויזיה של צופית גרנט, זה עושה לי חשק לאמץ ילד ממשפחות שיש להם שני הורים, שלא נדע, אז הכל תלוי באיך מסתכלים על זה. לנהל עסק עם שתי ילדות זה יכול להיות קשה מבחינת חלקות הזמן אבל מסתדרים עם הכל".
היא עוסקת בתכשיטנות "יותר מחצי מתקופת החיים שלי", כהגדרתה, כי ככה זה כשאת מוצאת את הייעוד שלך כבר בתחילת התיכון. התחילה ללמוד בריאלי אבל לא הסתדרה עם המסגרת שם, שכן לדבריה היא לא אדם ריאלי. עברה ללמוד בבית הספר לאמנויות ויצו בחיפה "וזה היה המזל שלי. התחלתי ללמוד במגמת תכשיטנות וזהו, התאהבתי בזה, ממש הבנתי כבר כנערה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. איך שנגעתי במבער ואש, אני שם. אני קצת היפראקטיבית אז העיסוק בתכשיטנות הרגיע אותי, למרות שזו עבודה סיזיפית וקשה, אבל אם אתה מצליח לעשות את זה, להיכנס לתוך העולם הזה, זה יוצר בך מין שקט פנימי שכזה, ממש עשה לי טוב. למדנו בבית הספר טכניקות שונות, עיצוב, כמובן זה מותאם לגיל אבל בזמנו כשאני למדתי, בית הספר היה מחובר עם המכללה האקדמית (של ויצו) והייתה אווירה מאוד טובה, כמו קולג' בארצות הברית, משהו מאוד שונה. לצערי בערך שנתיים אחרי שסיימתי את הלימודים מחלקת התכשיטנות בתיכון נסגרה".
שירתה בצבא כמכ"ית ומיד לאחר מכן פנה ללימודי תכשיטנות בבצלאל. לא השתגעה על ירושלים אבל התמקדה בלימודים העמוסים ששילבו גם לימודי תעודת הוראה. בגיל 24 כשחזרה לחיפה כבר היה לה עסק משלה, עם קצת עזרה מהמשפחה : המקום שבו התחילה ועד היום היא נמצאת בו, ברחוב יפו 35 בעיר התחתית, היה קודם לכן חנות הנעליים של סבא של ולדמן.
"היה לי ברור כבר אחרי הלימודים שאפתח עסק. אם עלו בי מחשבות על כך שהקמת עסק זה לא יציב מבחינת פרנסה? לאבא שלי עלו", היא צוחקת, "לימים הבנתי שזה באמת לא כל כך פשוט אבל עושים את המקסימום ולכן ידעתי שאני צריכה להיות מאוד יצירתית. העסק שלי היה חנות הנעליים של סבא ז"ל, הוא היה תפר נעליים במקצועו וכשעלה לישראל והתמקם בחנות בעיר, כבר מכר נעלי נוחות ומותג למבוגרים והיה סוחר 'כבד'. הייתי בשנה ד' בלימודים והוא היה כבר בן 82 כשאמרת לו שאני רוצה לבוא לעבוד איתו, בהתחלה הוא חשב שזו בדיחה וכשראה שאני רצינית קרה בדיוק ההיפך, אמר שיעזור לי, קנה עוד סחורה בשביל שהחנות תמשיך לפעול ואני אוכל לעבוד. היינו בחנות ביחד שנתיים עד שהוא ממש התעייף ויצא ממנה. בתחילת דרכי הייתי בחלל האחורי של החנות, היכן שהיה מחסן הנעליים שלו וכשיצא זזתי קדימה לחזית של החנות, שיניתי את העיצוב וקראתי לחנות על שמי, ליאת ולדמן.
את תכשיטיה ליאת ולדמן מעצבת בעבודת יד, מוכרת אותם רק אצלה בחנות או און ליין באינטרנט, ולא ניתן להשיגם בחנויות אחרות. היא יוצרת עם כסף וזהב, לפעמים אבנים וקצת יהלומים, סגנון הצורפות שלה מודרני, "למרות שהרבה פעמים אנשים שנכנסים לכאן חושבים שיש לי פיצול אישיות כי אני משלבת גם סגנונות רומנטי, קלאסי, דברים טבעיים". לפעמים היא מארחת בעסק שלה את יצירותיהם של צורפים אחרים, בימים אלו היא מציגה גם את עבודותיו של האומן בפיסול בחוטי ברזל קובי סיבוני. לפני כחמש שנים אביה ישראל ולדמן יצא לפניסיה מעבודתו כמהנדס ברפא"ל והצטרף אליה, היום הוא עובד איתה יומיים בשבוע.
איך התחושה לפעול וליצור בעיר התחתית, ולא נניח בקניון?
"כשאני הגעתי לכן ב-2001 זה היה עוד לפני החידושים שהעיר עברה. אז היו רק גברים סוחרים מבוגרים ואף אחד לא הבין מה עושה כאן ילדה בת 24. לא הבנתי כלום בעסקים, פשוט הבנתי שזה החלום והתחביב שלי. לא היה אז את המסעדות שיש היום, היה תל חורבות. אני הרגשתי בטוח אבל לא היה כאן הכי נעים בעולם. בהתחלה לא ידעו על קיומי, בשנים האחרונות בניתי את עצמי מאפס בלי הון עצמי ובלי שום דבר. עשיתי את זה לאט לאט, לא ויתרתי על המקצוע שלי לרגע, לא הלכתי למלצר או משהו כזה. יצרתי את התכשיטים שלי, יצאתי למכור אותם בירידים ובשווקים, במכירות ביתיות ובכל פעם שהיה לי כסף קניתי עוד עבודה והשתדרגתי לאט לאט. בהמשך הבנתי שאני צריכה גם ללמד וכשזה מכניס כסף אז פתחתי כיתת לימוד שהלכה וגדלה".
היא בעלת מעורבות חברתית וקהילתית גבוהה, בעיקר באזור העיר תחתית. "בגלל שאני לא זזה מכאן והעסק שלי בעיר הבנתי שאני חייבת להעלות מודעות לאזור הזה.
ב-2006 ליאת ולדמן חברה לזאב סילס שרץ בעבר לראשות העיר כשבעצם רצינו להפוך בימי שישי את רחובות יפו ונתנזון לכמו נחלת בנימין התל אביבי", היא מספרת, "עבדנו מאוד, מאוד קשה על זה, בלי הרבה אמצעים כי זה היה לפני תקופת הפייסבוק והאינסטגרם. קשה לאנשים להבין את זה היום, אבל בלי הפרסום ברשתות החברתיות הצלנו להביא ביום שישי הראשון 16,000 איש. היינו ילדים חדורי מוטיבציה".
ללא תמיכת העירייה, הם הצליחו לארגן ברצף כמה ימי שישי מוצלחים שכאלו, שבהם יפו נתנזון נסגרו לתנועה והפכו למתחם של מופעי רחוב והמון אטרקציות, ואיכשהוא זה דעך ונפסק. "העירייה בהמשך לקחה את זה תחת חסותה אבל לא היה להם את החזון", אומרת ולדמן, "אחרי כמה שנים בסביבות 2013, קם מתחם 21 שהרעיון שלו היה מוצלח אבל הביצוע קצת פחות טוב. לקחו כל מיני אמנים בתחילת דרכם שלא ידעו מה זה להקים עסק והם היו צריכים לבנות קולקציה ולהקים את המקום שניתן להם כאילו בחינם. מה שקרה בפועל זה שרוב המקומות היו סגורים כשאנשים הגיעו. המבקרים התאכזבו, ובעלי העסקים התאכזבו כשחשבו שלא באים לעסקים שלהם. גם לא היה אז בעיר בכלל מסעדות ובתי קפה, היו את 'שני', 'ספירו' וזהו. אחרי שהוא כשל קמו מלא בתי קפה, פאבים ומסעדות, אז יש מאלו אבל אין תרבות. הבנתי שצריך לעשות מעשה. כל הזמן אנשים היו עוברים כאן ואומרים לי 'איזה יופי, תתחדשי על המקום, כל הכבוד' ואני אומרת לעצמי כמה זמן צריך לעבור כדי שיבינו שאני פה??"
והעסק של ליאת ולדמן חי כבר 20 שנה
"אני מרגישה כל יום כאילו אני פותחת עסק מחדש וזה מתסכל. ואז גלגלתי בראשי רעיון שבשנתיים האחרונות 'ישב' לי באופן די ברור בראש, אבל לא הצליח לרדת הלכה למעשה, עד שיום אחד התחברו לי כל הדברים בראש. התקשרתי לשירי לוינקופף (שני פ' במקור) ויצנר, שהיא סטייליסטית בלוגרית ומנהלת קבוצת הפייסבוק 'קהילת השוות של חיפה'. הייתה לי תחושה שאני צריכה איתי רוח אנרגטית חזקה שמבינה את הנשים של חיפה וזו שירי. הסברתי לה מה יש לי בראש, ללא הכרות מוקדמת ובשיחה מאוד קולחת הצלחנו להתחבר ולהבין בדיוק אחת את השניה ומשם נולד הסיור מייקרים. במקביל הבנתי שלבד יהיה לי קשה להרים את זה אז פניתי לגילי אילן קרמיקאית שפתחה סטודיו בעיר התחתי לפני שנה וביחד שלושתנו הרמנו את סיור המייקרים".
זהו סיור ייחודי המציג את עולמם של יצרנים מקומיים בעיר התחתית, סיור שכולו על טהרת עבודה הכפיים במטרה להכיר למסיירים את המקומות בעיר. בעלי ה"סטודיואים" השונים פותחים את עולמם בפני המבקרים שיוכלו לראות, לחוות ולהריח מקרוב את תהליכי הייצור והעשייה השונים, ללמוד ולהבין איך הדברים קורים. הסיור מסתיים עם טעימה והצצה לעולם חיי הלילה של העיר התחתית. הסיורים מתקיימים בימי חמישי בשעה 16:00 או ביום שישי ב-11:00 בבוקר, בדרך כלל הוא מסתיים בתצפית על חיפה מגג אחד המקומות בעיר. מחירו 80 שקלים לאדם ויש להזמין מקום מראש.
"הרעיון מאחורי המיזם היא לטייל בעיר, כשאין לך מפה כמו בקניון למשל כשאתה מגיע לקומה הראשונה בגרנד קניון ויודע לאן ללכת משם. כאן אתה מתחיל לשוטט, ונתקל בכל מיני מקומות מעניינים", אומרת ולדמן, "הרעיון הוא להעביר את האנשים בין הסטודיואים השונים ולהראות להם מה קורה בכל סטודיו, אצלי למשל הם רואים הדגמה של איך עושים טבעת מאפס, ואז המסלול ממשיך לעסק של המעצבת התעשייתית מאיה צימרמן ומשם למאפית פת שטיינבך שם רואים המבקרים את תהליך עשיית הלחם ואז לגילה שמדגימה איך עושים קרמיקה ואני לא אגלה כאן את הכל כי הסיור כל הזמן משתנה מזמן לזמן ובהתאם לאנשים. בדרך כלל הוא גם כולל וכמובן לגילה שמדגימה איך עושים קרמיקה ואני לא מגלה פה את הכל כי הסיור משתנה מזמן לזמן בהתאם לאנשים. התחלנו עם המיזם בסוכות האחרון. בינתיים הביקוש אליו לא רע אבל כמובן שתמיד אפשר עוד".
לדבריה, כששלושת הנשים הרגישו שכוחן מעט מוגבל הן פנו למינהלת עיר תחתית ולעמותה לתיירות חיפה, האחרונה ראתה בו פוטנציאל אדיר, הרימה את הכפפה והחליטה לתמוך בסיור. העמותה מפרסמת את הסיור באתר שלה ואפשר להירשם אליו גם דרכו.
מה העתיד צופן לעסק שלך ולעיר התחתית, לתחושתך?
"עברנו שיפוץ גדול מאוד , יפו היה סגור ורחוב נתנזון עדיין סגור. זו הייתה תקופה קשה אז קשה להגיד, ברור שהעיר היא בשינוי. קשה להגיד אם זה טוב, לא טוב או כמה טוב. יונה יהב כן עורר את העיר התחתי. העירייה החדשה? ממה שאני מבינה כל מה שכביכול יהב עשה, אז היא עושה ורוצה את ההיפך, זו תחושת הבטן שלי, לא תחושה שמבוססת על שום דבר שמישהו דיבר איתי. אין לי עוד שום דבר קונקרטי שאפשר להגיד על העיר, אבל כל בעיה שיש לי אני מעלה לפייסבוק והיא לרוב נפתרת, למשל חסמו פה סמטה צדדית בעמודים ואמורים לטפל בזה בימים הקרובים. לגביי, בשנתיים האחרונות פתחתי אפשרות נוספת ללימודי צורפות- שיעורים חד פעמיים בקבוצות קטנות כמתנה ליום הולדת, מסיבת רווקות, יום נישואים וכו'.זה מאוד מרענן שאפשר לקפוץ בלי להתחייב לחודשים ולצאת בכמה שעות עם תכשיט. אני אמשיך לחשוב על עוד דברים שיפתחו את העסק שלי ואת האזור כולו. טפו טפו אני פה 18 שנים ואני פה כדי להישאר".
ליאת ולדמן עיצוב תכשיטים
דרך יפו 35 חיפה
