1. זו אולי נשמעת עצה הכי 2020 אבל שימו מסכות במקומות הומים! בלונדון יש עכשיו זן חדש של קורונה ונחשו למי הוא ניסה להרוס כמעט יומיים מהטיול. אולם גם ככה הספקתי הרבה, הרגשתי מצוינת כעת ובסה"כ זה טיול מעולה וגדוש. ועל כך בפוסט זה:
2. אחרי כמעט שש שנים שלא יצאתי מישראל, חזרתי ללונדון האהובה עלי, לקחתי טיסות 'טובות' כך שהיו לי 5 לילות ו-6 ימים מלאים. אחרי שאת היום החמישי ביליתי בעיקר בחדרי קוראת ספר (ההשתהות הארוכה מידי שלי בסניף סטימצקי בנתב"ג הוכיחה עצמה מעל המצופה) או צופה בסרטוני מוטיבציה, הבנתי שעלי לעשות מעשה. ביום האחרון הצלחתי לקום ובהתעקשותי לגמוע עוד מלונדון, יצאתי לדרכי עם מטריה לחפש מרפאה. מצאתי כזו שלא הסכימה לקבל אותי כי לא קבעתי תור. המזכירה האדישה אך חביבה – וזהו מוטיב חוזר נהדר להיווכח כמה שהאנגלים אכן חביבים ואדיבים- רשמה לי הוראות הגעה לבית החולים University College Hospital . כך מצאתי עצמה לאחר רישום, ממתינה שלוש שעות כאזרחית בריטית, בעוד הרופאים יוצאים וקוראים בשמות האנשים. הבונוס, בדיקה יסודית וחינמית על ידי רופא בריטי צעיר, חמוד ואמפטי. זו ממש חוצפה, החתיכות הזו של הבריטים. דוגמאות לכך תמצאו גם דרך בהייה בדיילי חברת virgin atlantic שאני ממליצה עליה בכלליות. שירות אוכל ואווירה נהדרים. ובכן, הרופא הסיק שבגופי מכונן וירוס משהו ויראלי ולמרות חולשתי, גרוני הדואב וגופי המקורר, לא שוכנע שעלי להישאר עוד כמה ימים בלונדון, ולדחות טיסה. אם היה חושב כך הייתי מקבלת 'פתק מהרופא' הקובע כי איני כשרה לטוס, וכך הביטוח מחזיר את מחיר דחיית הטיסה (250 דולר במקרה שלי). כשהבנתי שיש לי עוד כמה שעות לונדון הספקתי לעצור לשעתיים ברחוב פיקדילי. לא רעיון מושלם אם את כמעט מתעלפת בסלפרידג' ולא מריחות הבשמים, אלא מחולשה אבל זה היה שווה את זה.
3. אפשרות אחרת ויקרה קצת היא להזמין רופא פרטי לבית המלון . פארמים מפוזרים לרוב והתרופות זולות. הסתערו על ויטמינים! זה כל כך משתלם כאן.
4. די מדהים הסוויץ' שצריך לעשות במוח מהחום הישראלי השגרתי ללא גלי חום לאוגוסט הבריטי. נכון ל-2023 קריר שם עכשיו, גם בימים של 20 מעלות. כשהגעתי לארץ פתאום קלטתי שגופי מכוסה ב- 4 שכבות בגדים. הם קוראים לזה windy, לדברי הדייל, לא היה להם ממש קיץ השנה. הגיוני לצפות למטריות בלובי המלון, מה גם שזה גשם דק ולא רציני שלא הורס טיולים.
4. למי שמתלונן על עומס בתחבורה הציבורית הישראלית, נסו להיכנס לאנדרגראונד (הרכבת התחתית הכה מסועפת) בשעות מסוימות. כן, גם בעשר בבוקר של סאנדיי. פיצוץ אוכלוסין, ולא חברים, אין מזגן. זה מתנרמל לאחר כמה תחנות כי אנשים יורדים . התדירות של הרכבות שם היא ברמה של 2-3 דקות. חלום. הקרונות לדעתי לא השתנו משנות השמונים לפחות אבל יש בזה משהו חינני.
5. ועוד מדגרת חיידקים בסטייל – מוזיאון מאדם טוסו. את.ה רואה את הכוכבים בגודלם ובמשקלם הטבעי (שיו כמה חלקם רזים) וממש את קמטי פניהם, כמו בבובה של דיים הלן מירן. שלא לדבר על משפחת המלוכה. אבל כמה צפוף היה כשאני הייתי ב-11:00 בבוקר, כשתיירים סיניים צרפתים ועוד איימו להטביע אותי מתחת לסלפי שלהם עם קים קרדישיאן. התצוגה כיפית ותוכננה נכון, הסיור מתחיל עם "הבובות הלוהטות" של הרגע כמו חברי הארי סטיילס או מייגן והארי . יש גם אזורים מתאימים לילדים, מתחם שלוקח לאנגליה העתיקה ועוד. לגמרי שווה את הכסף.
6. לא, זה לא מפחיד לטייל לבד. אם יש לך אנגלית סבירה ואת מבינה את ההיגיון הסדור שבפיתולי קווי הרכבת התחתית זה הופך להיות נחמד ומעניין. יש גם אוטובוסים רבים. מחשיך שם בקיץ בשעה תשע. אני הייתי במלון באזור טוב ושוקק, כך שלא מרגישים לבד.
7. עם זאת : הלבד משאיר זמן להרבה מחשבות, תובנות . אל תלכו למקום של חפירה עצמית כמו מה השגתי בינתיים בחיים (התשובה: לא מספיק:) ) האם אני מרוצה מחיי. אל תיפלו לפח הבדידות, העולם מרושת, יש כל כך הרבה לאן לטייל (כשלא שוכבים חולים במיטה) ובדידות זו בחירה והרגשה. תרימו את זה למקום של חופש, אפשרויות, התאווררות. הרי כשתהיה לי זוגיות ומשפחה, ותהיה לי, אולי כבר לא אוכל לנפוש לבד. גם אין באמת ניתוק, כמו אז כשנסעתי לתאילנד לפני 20 שנה עם שתי חברות ובלי טלפון. זה גם לא אפשרי כשאת רוקמת זוגיות הדוקה עם גוגל מפות. אמרו לי שאני אמיצה שטיילתי לבד וראיתי שזה נתן השראה לחברות אחרות. האמת שפשוט יצא כך, כי בן זוג אין – חיסכו את ממחטת הדמעות למקרי הצטננות , ואף חברה לא רצתה או יכלה לבוא לכן זרמתי עם מה שיש. אני טובה בלהיות לבדי ומכירה היטב את ההתנהלות העצמאית עוד מהיות ילדה ולכן זה טבעי לי. בכל זאת גדלתי באייטיז.
8. כן, פעם אחת הגעתי לשכונה פחות נקרא לזה אסתטית. רואים את זה מיד לפי סגנון האוכלוסיה (כן, זו האמת) והבתים שנראים יותר קודרים. אם כי על המונח עולב אפשר להתווכח כאן כי בכל זאת זו בנייה אירופאית . היות והיה אור יום לא חששתי ולא ראיתי סכנה מסביבי ועשיתי מה שהייתי עושה פה, מחליפה אוטובוס בהמתנה בתחנה קרובה. התייעצו עם הנהגים כי כמו בארץ, גם כן בתחנה שעוברים בה מספר קווים, שלטי פירוט קווי האוטובוס לא ישקפו את התמונה המלאה.
9. לנתי במלון club qurter covent garden. דירוגו ארבעה כוכבים, הוא נקי, ממוקם אולי הכי טוב שאפשר ורק משום כך שווה את הכסף. מראהו מכובד, אך לא יכולה להגיד שהתאהבתי בו . סביבו רחובות שוקקים ואלגנטים. בחדרי הייתה אפשרות לפתיחת חלון, לא מובן מאליו אך היה די סתמי. החדרים בלונדון כך הבנתי קטנים למדי, יותר ממה שהיה לי. הלובי בסדר, יתרון חביב הוא מכונת המשקאות החמים ומתקן המיים הקרים שחופשיים לכל. האם הוא שווה את הכסף? משפחה ישראלית שהייתה שם טוענת שכן. לידו יש גם את boop שזו רשת פארם מקומית חביבה שהתגלתה כחשובה ביותר, ברגר קינג וחנויות לרוב. אגב יש מקומות שהפסיקו לקבל שטר של 50 פאונד כי הוא מזויף רבות לטענתם.
10. סיור פנימי בארמון באקינגהאם – קשה להכיל את מידת הפאר והיופי של חדרי הארמון, למי שאוהב את הג'אנר. יצירות האומנות, הרהיטים, העיצוב. מדהים. שימו לב שאסור לצלם שם ואל תתחכמו איתם, אני ניסיתי קצת ומיד שמו עלי עיניים, כאילו המלכה אליזבט ז"ל נותנת להם הוראות מהקבר. אכן הצלחתי לצלם תמונה אבל היא לא משהו כי הייתי ביום שיער רע וגם לא רואים מספיק את הפאר ויותר מכם, אודה ואתוודה כי אני באמת חוששת שהם יעלו עלי דרך הרשתות.
11. הארמון וסביבתו רק מבהיר את הפערים המעמדיים שבלונדון מסתבר שלמשפחת המלוכה יש שכונה ממש פרטית משלה. שכונה. ולידה פארק ענק שמאוד נעים לטייל בו. אגב, המלך והמלכה רעיה החליטו לא לחיות בארמון על שלל מאות חדריו. איזה בזבוז. זה קצת צורם כשחושבים על פערי המעמדות הגדולים שם, פערים מושרשים ולדעתי יותר מורגשים מבישראל, למשל כש:
12. בזמן שהפגנתם כאן או לא, גם האנגלים זועמים. בראשון, השתתפתי בסיור 'תה עם המלכה' שהקיף את הארמון, פארק סנט ג'יימס שלידו, בנייני הפרלמנט המרשימים כנסיית ווסטמיניסטר מגדל ויקטוריה, והביג בן שנראה טוב מתמיד לאחר שהסתיים השיפוץ בן שש השנים שלו. בסיום הגענו לכיכר המרכזית שם הפגינו מאות נגד החוק החדש שמאיים לאסור על כניסת מכוניות פרטיות למרכז העיר. בריטים זועמים החזיקו שלטים וקראו No ulez no pay for mile. Take back democracy together Khan is lying (קאהן ראש הממשלה משקר) "הפסיקו את שקר זיהום האוויר" . מוכר לכם ? אנגליה כבר מזמן לא אימפריה
13. החשמל באנגליה עלה לאחרונה בכ-70%, אין מספיק עבודה והקבצנים יהיו שם בסטייל אנגלי: אחת שכבה ליד המלון שלי שהוא באזור טוב, הולבורן. אחרת נעצה בי עיניים כשקניתי כרטיס לתחתית ולא עזבה אותי עד שזרקה לי מטבע. האחר עלה לרכבת ופשוט ביקש מהאנשים כסף במבטא בריטי ולוק של דמות מנטפליקס.
14 . והיא יקרה. להערכתי יותר מהביקור הקודם שלי לפני כשש שנים. למשל קפה לאטה קטן באיזה דוכן רחוב עולה 4.5 פאונד . בערך 20 שקל. אבל יש גם זול יותר. והאמת שאין לי שום המלצות על אוכל כי לא התרכזתי בזה כל כך. בשווקים יש דוכני אוכל מכל העולם שהם מעניינים ולא כאלה זולים ארוחת בוקר במלון שלי עולה 8 פאונד, לא שקלתי לקחתה. אתם באמת צריכים לדחוף נקניקיה שמנה על הבוקר? עלי זה מכביד, וזה לא שהולכים להתפנן בבריכה ולישון שנ"צ. אגב בגלל איבוד התיאבון ביומיים האחרונים לא זכיתי לאכול פיש אנד צ'יפס – איזה מחדל.
15. הרגשתי זאת גם בחנויות הוינטג' המדהימות של שכונת שורדיץ', שעליה אסור לכם לפסוח. החנות הגדולה ביותר למשל מציגה פריטים גם משנות השבעים , לטענתם, וזה יכול לעלות לכם גם 400 שקלים. בחנויות תמצאו גם תקליטים, תכשיטים, משקפי שמש ובגדים ממש מדליקים שנראים כמו מאירויזיון 1974. המון דברים שווים. השכונה עצמה יפהפיה, צבעונית, היא כמו פלורנטין אבל בלונדון, עדיין. קירות חלק מבתיה מלאים גרפיטי אמנותי וחברתי. קחו סיור של אחת החברות הישראליות שעובדות בלונדון. אני לקחתי את של חברת we are london עם שחר, מדריך נמרץ ומקסים, בעל ידע רב שידע לענות על כל הקושיות שלי ומאוד העשיר את החוויה.
16. שוק פורטובלו- באחד הימים הטובים עליתי על אוטובוס אדום אופייני ופשוט ירדתי בפורטובלו, כי זכרתי שיש שם שוק, הוא היה נפלא, מלא וינטאג' ועתיקות. קניתי עגילים משנות השלושים שעלו לי כ-80 שקל, מאנגלי חביב שהכיר את משפחת המלוכה. עוד שוק שווה הוא קמדן והחניות שסביבו.
17. זה לא יהיה מופרז להניח שאולי מה שהפך אותי לחולה, זה הקפה הבריטי. טעמו מר כגיהנום, ניחוחו עצוב ווכולו חסר חיים. א ב ל שימו לב- זה יותר נכון לקפה של רשתות. אם תלכו לדוכנים פרטיים כמו זה שלקחו אותנו בתחנת הרכבת של שורדיץ, תרגישו קצת שאתם חוזרים הביתה, בקטע טוב. לדעתי ותרו למשל על הקפה של costa.
18. ראיתי את המחזמר crazy for you . השירים והריקודים יפים, בסגנון old hollywood אך רלוונטי, חי, האנגלית לא מורכבת מידי ורובכם תעמדו בזה. המשחק הרגיש לי מעט תיאטרלי מידי אם כי זה מתאים לז'אנר. התסריט שנון וגרם לקהל להתפקע מצחוק, אפילו לי. קצת. אם לא הייתי מתחלה, הייתי הולכת גם ל'בחזרה לעתיד' או 'גריז'
19. לא עושים בדיקות קורונה כיום בנמל תעופה, גיליתי את המחלה רק כשהגעתי לארץ. בגדול האנגלים היום לא עושים מזה עניין, ורואים את מה שהיה פעם מחזה האימים של האנושות, לכאורה, כעוד מחלה ויראלית שאפשר לחיות איתה, ואותי לעלות על המטוס תוך שעה.
20. מחלק העיתונים נוסח לונדון: באחת מתחנות האנדרגראונד עמד לו אנגלי חביב עם דוכן עיתוני evening standard, מוסר עיתונים לאנשים ופונה אליהם כשהוא חבוש כובע ואף לבוש חולצה אדומה , כמו היה הגרסא האנגלית של מחלק 'ישראל היום' בצמת חורב בחיפה. הוא נראה לי כמו דמות מסדרה בריטית. ברור שממש חיבבתי אותו. בכל זאת, עיתונאית.
21. קמדן טאון השוק וסביבת העיר – כיף, חי, מרתק. הגעתי לשם ברגל, הולכת בשכונה קצת פחות, אבל שוב, אור יום וזה. לפניו הייתי ב-regent park הענק והשלו שמאוד מומלץ לטייל בו או אפילו להקשיב לקורס שאת לומדת מישראל, כמוני, דרך הזום. זה יהיה שינוי משיגרה.
22. הייתי שמחה להמליץ לכם על אפליקציית וכרטיסים לונדון פס, רק שלא הספקתי לעלות עליה עקב החיידק שהחל לכונן בגופי. בגדול מדובר במספר ימים שקונים לפי הצורך נניח יומיים בהם עולים על אוטובוס hop on hop of שהוא אוטובוס קומותיים שקומתו העליונה פתוחה (כן, זה ממש מה שצריך בגשם הלונדוני רוב השנה), יורדים ועולים מתי שרוצים כשבדרך עוצרים באתרים מובחרים והכל כלול בכרטיס שזה אומר המון מוזיאונים ונקודות תיירות ידועות ולוהטות. מישהו רוצה לונדון פס תקף עד 2024? בכל מקרה, מה שעשיתי עוד לפני שקניתי אותו וחליתי, זה לעלות על אוטובוס קומותיים אדום ופשוט לנסוע ולרדת איפה שבא לי.
23. שימו לב שהחליטו במקומות מסוימים לא לקבל שטר של 50 פאונד, הם טוענים כי לאחרונה החלו לזייף אותו הרבה.
24. באמת הדבר הכי מומלץ שאני יכולה לתת לדעתי ומה שהייתי עושה אם לא הייתי מתחלה שם זה פשוט לנסוע באוטובוסים וללכת הרבה ברגל. נעלי הליכה טובות מומלצות אבל אפשר גם ללכת עם נעליים נוחות לנשים, כלשהן, לא חייבים נעלי התעמלות.
25. טקס חילופי הפרשים בארמון- סתמי למדי לדעתי, אפשר להיות שם כמה דקות ואז לסור לבית הקפה הקרוב שבפארק שנעים לשבת בו ולברוח מהקור. יש עוגות טובות כמו עוגת הלימון. הקפה, נו, דיברנו על זה.
