- העובדה שאת.ה מנותק ממסכים, לוקחים לך את הנייד, אסור לקרוא, להתאפר, לאכול בלילה, או לדבר עם איש מלבד המנחים וגם זה רצוי בפתקים, יכולה להבהיל בהתחלה, להרגיש ריקנות (לעיתים בריאה) וגרמה לי לספור אבני המדבר ולתהות אם הן בנות אלפי או מליוני שנים. או סתם להתפלל לבדל עיתון של אתמול. זה קצת מבהיל, עד כדי שבאחת המדיטציות אני ממש בדקתי את העדכונים של פייסבוק במעין חיזיון כמעט אמיתי. אבל בריטריט שאני הייתי החוקים ברורים ולא מתפשרים. אפילו 'אגדה' אורבנית כמוני הצליחה לעמוד בזה. אני תוהה אם יש עוד עיתונאים או סתם אנשים שמחוברים למשפחה כמוני שעשו כזה צעד. כן, אתה מת לראות את הכותרות של אולפן שישי, לגנוב למבשלת את הנייד לחצי דקה כדי לרפרף על מבזקי YNET. מובן שהמטרה היא התכנסות פנימה ללא גירויים, חקירת רגשות וכו'. וכן גם לברוח קצת זה בסדר.
- יש סוגים שונים של ריטרטיטים שהם יותר הארד קור – בהצלחה לי עם שתיקה של 10 ימים כמהדרין – ויותר קלילים כמו כאלו שהם בדיבור רוב הזמן, כוללים סדנאות שונות ומרשים להביא ספר. לפני שאתם ניגשים לזה קיראו קצת ובידקו מה מתחבר לכם, יש המון המון היצע עכשיו. בעלי משפחות שחושבים שאין סיכוי שירשו זאת לעצמם, אז היו שם גם הורים לילדים בגילאים שונים שבאו לבד כמובן . מעורר השראה.
- לא, זה לא בלתי אפשרי לשתוק לגמרי מרביעי בצבהריים עד שבת בצהריים היות ואת מוקפת אנשים שאינך מכירה. יש פה אפילו הקלה מסוימת שכן אין צורך לעשות שיחות חולין וכאלו.
- אבל זה מוזר מאוד לשבת לארוחות בשולחן עם אנשים ולא להוציא מילה או לפתח שיחת הכרות. במיוחד שדווקא לאירועים כאלו יש נטייה למשוך אנשים איכותיים ומעניינים ועמוקים. או כך אני רוצה להאמין.
- ואחרי שאמרנו זאת, קצת פספוס שאני מוקפת בחורים איכותיים ורוחניים (על פניו) ולא יכולה להחליף איתם מילה, מלבד בהגעה ויציאה מהאירוע.
- כשאני רוצה משהו אני יכולה, כנראה. מחיים של חופש כמעט מוחלט לא כולל עמידה בדד ליינים ופגישות יזומות, עברתי ללו"ז שמתחיל בשש וחצי בבוקר ועד תשע בערב וכלל מדיטציה, יוגה, צ'י קונג, מדיטציה בישיבה, מדיטציה בהליכה מודעת, טיול במדבר, מדיטציה שוב, שיחת דארמה שבה המנחים עונים על שאלות ומסבירים דברים (החלק החי של הערב) ושוב מדיטציה. לא, אל תברחו לי. כי יש גם אוכל.
- אוכל טבעוני יכול להיות מעולה, כשעושים אותו טוב. למתחם הגיעו שתי מבשלות, נשות הדרום, שאין להן אפילו עסק אבל הן עשו את האוכל הטבעוני הכי טעים שאכלתי מימיי. משהו בתיבול הסלטים המגוונים, פשטידות, קציצות ועוד כל מיני כאלה ואם הייתי דרה לידן הייתי בטוח מזמינה מהן כל חודש לפחות.
- קחו 6 בנות במבנה צנוע על מזרונים וקבלו שקט מופתי. שום נחירות בלילה. מי שכנראה הפרה קצת את השקט זו כותבת שורות אלו, שלא מסוגלת להירדם ב22:00 בלילה גם אם יצמידו לראשה סכין.
- אבל לא הייתה שם שום סכנה כזו היות ואנשי המדבר, כנראה מרגישים ממש בטוחים גם אחרי ה-7 באוקטובר והחדרים שלנו היו ללא מנעולים, כמו גם הכניסה לשטח, שהוא צמוד ליישוב צוקים (יכול להיות שיש מחסום ביישוב, איני זוכרת).
- להפתעתי ולרווחתי, מותר היה לי לכתוב וכך בשעת לילה מאוחרת, כשהכל חשוך וכולם ישנים חוץ ממני כנראה יכולתי לכתוב את תחושותיי או מה שעובר עלי. לדעתי זה אחד הכלים המרפאים שם.
- זו התקופה הכי טובה לשהות במדבר. מזג האוויר נוח, הלילות קרירים בצורה נעימה והשמיים זרועי כוכבים. המנחים המליצו לישון בחוץ. אני ויתרתי כי איך אוכל ככה להפריע לשכנותיי סתם.
- השינה על מזרונים (היכן שאני הייתי) היא בסדר, אך כשאתה כל היום יושב עדיף לא להתפשר על איכות מזרנים גבוהה.
- כן. הישיבה. נושא כאוב עבורי. מותר היה לי לשבת עם הרגלים מושטות ישר, או על כסא, אבל ההמלצה היא לא להישען על קיר ולשבת ישיבה מזרחית. לנו המערביים זה לא קל בכלל. ולי כנראה הכי קשה מכולם. ברגעי שבירה או מנוחה כן ראיתי שאנשים מרשים לעצמם לשכב על הרצפה באולם התרגול המשותף אבל המנחים הזהירו שיש נטיה להירדם כך .
- זה יכול להיות מעייף כל האירוע הזה. יש פה עבודה פנימית, מסגרת, לו"ז. אבל היתרונות ברורים. אגב, חיכיתי כמה ימים עם כתיבת הפוסט כי ההשפעה יכולה להימשך. זה מכניס אותך למיקוד יותר, רגיע, יכולת יותר להבחין בין עיקר לתפל, סינון דברים, הבנה שהכל זמני וחולף, שאם את מפחדת עכשיו או עצבנית מאוד זה לא את, זה חלק בך (המנחים מסבירים את זה בצורה יותר עמוקה ממני) ועוד תובנות. וזה באמת ניתוק ואוורור מהחיים, בטח בזמנים אלו. אני רציתי להתנתק, מודה.
- ואם אתם בתקופה בחיים שאתה מחכים לשיחת טלפון חשובה, הבהרת העתיד שלך ביחסים אישיים או עבודה, אולי לא נכון לך להיות מנותק לגמרי מהחיים. אם כי זה כמובן חיבור אמיתי לחיים הפנימיים, וזה לא קיטש.
- הליכה במדבר בשעת שקיעה זה להיט שכל אחד צריך לחוות. רצוי בלי הפלייליסט של יוטיוב. הרעיון הוא ניקוי רעלים כמעט מוחלט.
- אין כאן כמעט טריגרים (גירוי פסיכולוגי שמעורר תחושות או זכרונות רעים לרוב). אין קניון, שכנים, עבודה, אמהות עם עגלות למי ששואפת להיות אמא, משפחות עם ילדים רבים למי שיחסיו עם המשפחה מורכבים או שהוא זה עתה התגרש למשל. אין שיחות עבודה מהבוס או משימות דחופות. הטריגר היחיד זה המפגש שלך עם עצמך 🙂
- ריטריטים הם במחירים משתנים. אני שילמתי 1400 שקלים, פלוס תשלום דאנה- נדיבות הלב. את תורמת מה שאת מרגישה שנכון, שכן המורים ב"דברים האלה" עושים את מלאכתם בהתנדבות מתוך מסורת של העברת הידע הלאה. כל הויפאסנה חפרתי בראשי – כי צריך לחפור על משהו – כמה אני אמורה לשלם. אין לזה חוקים ברורים, אבל לתחושתי ולהבנתי המינימום שאנשים מוסיפים הוא 400 שקלים ויכול להגיע להרבה יותר מאלף שקלים. וכמובן לא להרגיש מחויבים לכלום. תעשו כפי יכולתכם. יש היום המון ארגונים או אנשים שעושים ויפאסנה בצורות שונות, למתקדמים או מתחילים, אני עשיתי דרך התארגנות שנקראת אקילה יוגה והמנחים הנהדרים היו אפרת סיסו ויואב ליבוביץ . אני לא מתייגת כדי שלא תחשבו שזו מתנת חינם או פוסט ממומן. אני חושבת שימי המתנות חינם מאחוריי מזמן, בטח כרגע. כל מה שכתוב כאן הוא אותנטי ומסמן את תחושותיי. לעוד מידע תוכלו להיכנס לקבוצת הפייסבוק יוגה ריטריט ישראל
- קצרה היריעה מלהכיל את כל התוכן שקיבלנו שם ואני לא יודעת אם אני האדם המתאים לכך, אבל בגדול מלמדים להבחין ברגשות, תחושות, להבחין ברגש ואז לחקור אותו, לשאול את עצמנו שאלות כמו
