ביקרה והייתה בין הזוללים: אני, נטע.
צילומים: שרה איקו או פרטי
עדכון מינואר 2023- לצערי המקום נסגר. אבל יש שם במקום מסעדה חביבה שאפשר לעשות בה אירועים קטנים. למה שווה לקרוא את הפוסט? כדי להכיר את האוכל, השף, הרעיון וסיפור אנושי.
אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי במסעדה ורוב הקפיצות הקולינריות שלי התמקדו בקפה, מאפה ופלאפל, לא התלבטתי הרבה אם להקיש 'כן, אני אגיע', בערך שניה לאחר שקיבלתי את ההזמנה למסעדת הבשרים דודא מיטבוקס שבקריית חיים (חיפה, לבאים בוויז).
לפני דודא, זו הייתה עבורי גם תקופה של קיצוץ מאסיבי מבשר, אחרי תפריט מסוים שקיבלתי שכלל הרבה ירקות, פירות, שעמום ותוספי מזון. למה אני עושה את זה לעצמי? על כך אדבר, אולי, בפוסט אחר. אבל מה שהורשה לי במשך חודשים זה רק דגי סלומון ובשר עוף אורגני. בדקתם לאחרונה את המחירים של בשר אורגני בישראל? תשתדלו לא להתעלף. אני מדברת על זה שעל אריזתו כתוב במפורש 'אורגני', לא הקליל הזה ללא אנטיביוטיקה.
בכל מצב כזה יש נקודת שבירה, או הצלה. זו מגיעה בדיוק בעת שמזמינים אותך למסעדה שמתמחה בנתחים מעושנים כמו בריסקוט, אסאדו, צוואר טלה פיקניה וארוחות מיקס ולכל אלו מתלווים גם ירקות שורש, מאפי טאבון וקינוח עילאי.
מילה על הלוקיישן:
בניגוד לבלוגרית תל אביבית שתהתה על פשר המיקום (אבל בכל זאת טרחה לעשות לכאן את כל הדרך ברכבת) – אני דווקא התחברתי ללוקיישן. המסעדה נמצאת ברחוב הדגן, שבשעת ביקורי היה די שומם, רחוב של מפעלים ואזור תעשייה מעודן, יחסית. התחושה דווקא נעימה לי, המסעדה מרוחקת מההמון, הסביבה שקטה ורגועה עם בואינו, כאילו כל עובדי העיר האדומה כבר הלכו הביתה ואנחנו נשארנו לזוהר שאחרי. בהמשך הרחוב מגלים את המסעדה. סביבה שפע מקומות חניה ויש בזה משהו הרבה יותר מאוזן מאשר עכשיו לחפש חנייה ולמצוא עצמך באיזה מרכז קניות רועש וגועש. ברור שזה לא נמצא באזור שומם אלא קרוב לצומת חלוצי התעשייה על שלל הסופרים ותחנות הדלק שבה, אבל היא ממש כרגע לא חשובה ואין מה להתעכב עליה.
כנראה שהבעלים אמיר פוסטלניק הבעלים לא ציפה למצוא את עצמו דווקא בפוזיציה של מסעדן. 35 שנים שהוא היה בתחום האירועים וההפקות. הייתה לו את החברה המיתולוגית 'גדר וגן' שארגנה קונסטרוקציות וטריבונות לאירועים לאומים כמו טקסי זיכרון ועצמאות ופסטיבלים. הוא אפילו ארגן במות לאיזה שניים, דונלד טראמפ וברק אובמה כשהם הגיעו לביקור בארץ הקודש. אבל זה היה בגלגול של לפני הקורונה ואחר כך פוסטלניק נאלץ לסגור את מפעל חייו. "הקורונה ריסקה אותי, לא ידעתי מה לעשות בהתחלה, הרגשתי אבוד", הוא אומר, "לא ראיתי שחוזרים האירועים לכן החלטתי שאני אבנה את עצמי מחדש ולפתוח עסקבתחום שאני מעדיף בקולינריה, שזה בשרים מעושנים. בניתי בעצמי את המעשנה והטאבון של המסעדה, התחלנו בהתחלה במשלוחים ואחר כך פתחנו את דודא מיטבוקס גם לישיבה".
האוכל של דודא מיטבוקס
השף של המקום אורי אברהם עבד בכמה מסעדות כוכבי מישלן ותחתיהם של שפים סטארים כמו גורדון רמזי והסטון בלומנטל. על מה גרם לו ומדוע החליט לעזוב את בירות אירופה לטובת קריית חיים הזוהרת, אולי נדבר איתו בהזדמנות, אבל הוא נראה מבסוט.
אז מה היה שם? אל השולחן הגיעו מספיק מנות בכדי להאכיל גדוד. למרות הלחץ, שאני מניחה שהיה על השף אברהם להאכיל שולחן רחב, אבל לא מדי תודה לאל, של עיתונאים ומובילי דעה, המנות נראו מוקפדות, מעניינות ומספיק מעוררות תיאבון בשביל שיתחשק לי לצרוח 'זוזווו' על כל המצלמים, כדי שאוכל לנעוץ בהם את מזלגי. אגב נקודה למחשבה, בעידן של אירועים פוסט קורונה (באמת פוסט?) אולי צריך לבדוק עם היושבים מולכם לגבי חלוקת המזון וחיתוכו בין כולם. אנשים נהיו כל כך רגישים למגע מצטלב של סכו"ם, אתם יודעים [: .
בסביבת השולחן שלי הייתה הרמוניה והזלילה החלה. זה התחיל בקלחי תירס עם ליים מעושן צ'ילי ועשבים (39 שקלים) שהגיעו בצורה מסולסלת שכזו. טרטר סינטה עם חלמון כבוש, קונפי שום, קוויאר בלסמי ועשבי פרא (58 שקלים), נקניקיה מורכבת מנתחי אסאדו, בריסקט ומח עצם(48 שקלים, יש גם מנה נפרדת של מח עצם, אל תירתעו להפך מי שעושה את דיאטות האדם הקדמות והקטוגנית יודעים שזה שיא הבריאות), פוקצ'ת מיטבלים, וזה רק חלק מהמנות הראשונות המוצאות שם.
כמנה העיקרית קיבלנו, mix בשרים : קילו בשרים מהמעשנה המורכב מארבעה סוגים מובחרים: בריסקוט, פיקנייה, צוואר והודו (360 שקלים), בשרים רכים ונימוחים וזה מגיע עם תפוחי אדמה, בעיני רכים ועילאיים, ובטטה. יש גם מנות עיקריות אישיות יותר, אותן תוכלו למצוא בתפריט שלהם. למיטב הבנתי, יש שם גם מנות לצמחונים, אבל למה שתעשו את זה לעצמכם, כאן?
צריך להתעכב על הקינוח
זה נקרא 'ביצה בקן'- חלמון בטעם פסיפלורה עטוף במוס קוקוס מצופה שוקולד לבן בלגי על קן שוקולד וקראמבל קקאו (45 שקלים). אני לא ממש מבינה מה הם בדיוק עשו כאן אבל הוא אלמותי, באמת. החיפאים קרייתים למודי קונדיטוריות אבל זה באמת משהו מיוחד. כמובן שכותבת שורות אלו, זכתה לעוד רגע צפוי של מבוכה בחייה, כשראתה עוד קינוח כזה אצל יושבי השולחן. בלי בושה היא שאלה אם אפשר לדגום את אחת ה'ביצים' שבו שהייתה כמובן לא אכולה, בכל זאת יש גבול. עד כדי כך זה היה טעים. או שאולי הוא פשוט היה אחר באופן יוצא דופן.
אם כך
אני חופרת בראשי כדי לחפש מילות ביקורת, כי לא יתכן שאכתוב או אגיד משהו שאין בו דבר שלילי. הרי זו אני, כידוע. האמת שאני לא מוצאת כרגע דבר. האם הייתי חוזרת לשם שוב? וודאי. המקום מתאים גם לאירועים קטנים או לארוחות זוגיות ומשפחתיות. יש גם מקום לשבת בחוץ, העיצוב כפרי ונעים והאוכל באמת מענג וברמה גבוהה. אני לא חושבת שפוסטלניק צריך להתגעגע לימי הקונסטרוקציות שלו. הו, לא.
מסעדת דודא מיטבוקס
הדגן 22, קריית חיים
פתוח בימים ראשון – שבת מהשעות 12:00-22:00
שימו לב לאתר המושקע שראוי כאן לאזכור: מסעדת דודא מיטבוקס
על יחסי הציבור והליווי התקשורתי אחראי משרדה של לימור כרסנטי
ומה אתם חשבתם על המקום? או על המאמר? סקרנית לקרוא את תגובותיכם.
תגובה אחת
אהבתי מאוד .את מתארת כל כך מזמין ,ועושה חשק להתקשר ולהזמין מקום.
גם הסיפור האישי של אמיר מאוד מתאים לצערינו למציאות.
כתיבה מליצית ,מעניינת ,ומיוחדת