איך זה שפתאום המון מכללות שינו את שמן ל'אקדמיות'?

אולי בגלל שזו תקופת ההרשמה לסימסטר אביב, ואולי כבר הקדמה לסתיו עבור המרגיזים האלה שתמיד ידעו מה הם רוצים, עולמי התמלא פתאום במודעות פרסום של מכללות שונות. או שכך הן נקראו פעם, בתקופתי. ואז שמתי לב למשהו שונה. אלו שתמיד היו ידועות בפני כל כמכללות אקדמיות לכל דבר, קיבלו קופירייטינג חדש. משהו הושמט, או הודגש. זה כמובן לא סוף העולם, או אפילו לא ברומו ויתכן כי לא הייתי מבחינה בכך אם לא הייתי בין השאר גם מסקרת חינוך לעיתון ידיעות חיפה. אבל אני דקדקנית שכזו.

להלן כמה דוגמאות שאספתי ממודעות פרסום בעיתונות, אתרי אינטרנט של המוסדות ואפילו שלטי חוצות:

המכללה האקדמית תל אביב יפו, כפי שנראה באתר האינטרנט שלה, התקצרה להיות האקדמית תל אביב יפו ואיך תדעו שזה היה שמה הקודם? כי זה מתועד בדפים קודמים כאלו ברשת ולי במקרה גם יש חברה שלמדה שם בעברה. האקדמית  חמדת, היא למעשה מכללה לחינוך לכל דבר. מכללת רופין היא כבר במשך תקופה המרכז האקדמי רופין. גורדון שמכשירה מורים ואנשי חינוך במשך עשרות שנים היא גם 'האקדמית' גורדון עכשיו. אני תוהה אם יש כאן רצון סמוי או גלוי למתג את מקצוע ההוראה גם. אבל זה בהחלט ממשיך לעוד מקומות. עמק יזרעאל למשל. שאני מכירה לא רע, בהפרש של 20 שנה.

לפני כשני עשורים כשחיידק התקשורת בער בי, בערך פי 50 ממה שהוא עכשיו,  שמתי פניי לעבר העמק הירוק אל מה שלגמרי היה קרוי אז מכללת עמק יזרעאל. לימודי תקשורת היו טרנד חזק מאוד בתחילת שנות האלפיים, אפילו עוד לפני שאנשים ידעו שהם יכולים למנף את זה לעולם האינטרנט, שאז היה בילדותו בישראל. עוד לא ידעו מה זה בלוגים, דיגיטל, או כתיבה לרשתות חברתיות והעולם עוד התבסס על התקשורת המסורתית שבדיוק נפרדה מימי הזוהר שלה. ועדיין אנשים חלמו להיות עיתונאים, שדרים ברדיו ולא מעט נהרו לעמק יזרעאל כי היא הבטיחה תואר שמשלב סדנאות מעשיות, מה שלא היה כל כך באוניברסיטאות האליטיסטיות.

לי הייתה תוכנית אחרת. אז היה במכללה תואר שאורכו 4 שנים ומשלב לימודי B.A בתקשורת ותעודת מעצב גרפי בבי"ס גורן לתקשורת חזותית. עד היום זה נראה בעיני תואר מעולה, משלב תיאוריה ומעש. אתה יכול להפוך לעיתונאי, שדרן, או מעצב גרפי. מלא אפשרויות.

זה באמת היה כך, אבל אני הבנתי שאני לא יודעת לצייר פרח

לא הבנתי בכלל איך קיבלו אותי ללימודים האלו (חוסר הבנה שהתחדדה בשיעורי ציור מודלים). זה היה תואר עמוס פרויקטים ועבודות. גם היום יש ימים בעיתונות שהם מהבוקר עד הבוקר, אבל אז בשביל מישהו בת 23 זה קצת היה אובר עבורי. גרתי בדירת חדר חביבה בקיבוץ מזרע (ואין כמו החדר אוכל שלהם, צריך להגיד), וחשתי די עצמאית אולם מעט אבודה. מספיק בשביל לעזוב אחרי חצי שנה ללימודי חינוך וסוציולוגיה באוניברסיטת  חיפה. חשבתי שיתאים לי לעבוד עם ילדים ושסוציולוגיה זה מעניין. אפשר להגיד ששתי ההנחות האלו נכונות חלקית.

אגב מכניסה לאתר שלהם (ששם נשמרה בניגוד לפרסום בעיתונות הגדרת המקום המקורית) מסתבר שהלימודי עיצוב גרפי השתכללו יופי לעולם ההיי טק כמו לימודי  איפיון ועיצוב חווית משתמש – UI/UX. שיום אחד אשמח להבין במה מדובר.

למה אני מספרת את זה?

כדי שבינו שגם אז כשלמדתי במכללה, זו הייתה חוויה מעשירה, מלמדת ומפתחת. אפילו אם היא נמשכה רק חצי שנה. ולא אני לא הגעתי הלום כדי לשווק אותם. פשוט לנטע של אז , בת ה-23 קצת צורם שינוי הגדרות הבסיס האלו, כאילו אומרים לי שבתור מי שאז למדה במכללה, זה לא היה good  enough לכן צריך לעשות קופי לשם, ואולי גם להווי של לימודים במכללה. כי מה הם לימודים שכאלו? לרוב, חוויה יותר מכילה, אינטימית. יש פחות סטודנטים מאשר במכללה, תנאי הקבלה – כן זה ברור- יותר נינוחים ומאפשרים. מכללות רבות ממוקמות במה שמוגדר אזורי פריפריה. החלטה שהחלה בשנות ה-90 מתוך החלטה חינוכית ממשלתית להעניק חינוך אקדמאי לכולם, כביכול.

נראה לי שהתכנית הצליחה בסך הכל. בישראל יש אחוז גבוה מאוד של אקדמאים. האם יש בכך תועלת, או שהתואר ברוב המקרים נותן משהו מעבר לחווית הלימודים או ריקון הארנק?.  על כך ניתן בהחלט להתדיין. זה שאין שום קשר ישיר בין הכנסה להשכלה, זה כבר הוכח מזמן במחקרים שונים.