רוקדים עם כוכבים מעניינת ועילאית לאו דווקא בגלל הריקודים

את הפוסט הזה כתבתי בשנה שעברה. אבל השנה, רוקדים עם כוכבים 2023 זה אף יותר.

מה הסיכוי שתכנית על ריקודים, אולי מלוקקים קצת לפעמים, עם תלבושות, סגנונות ריקוד, וזוהר מוגזם תכבוש את ליבי?. למה שארצה לצפות ברוקדים עם כוכבים שלא כאלו מעניינים אותי ולא טרחתי לבזבז עליהם זמן קריאה מיותר בעודי בורחת מהעבודה?

מסתבר שהרבה.

קודם כל זה אסקפיזם במיטבו. הקשר שלי לריקודים התבטא עד היום בפיזוזים קצת במועדון הוונדרבר בחיפה לצלילי מוזיקת שנות שמונים אפלה, וכמובן קצת ריקודים בחתונות. רק שלא הוזמנתי לחתונה אולי שלוש שנים. אז כן, לראות את ההפקה הנוצצת והמושקעת, יש לאמר, של רוקדים עם כוכבים בהחלט הרטיט לי את קצת את הבטן. זה לא רק הסטייל המושקע, הצילומים המרחפים, והלוק איפור שיער בגדים שבהחלט מרענן אחרי מהדורות החדשות.

לרוקדים יש כמה נקודות חזקות. קודם כל המתמודדים באמת מתאמצים, ובכן, לרקוד. הם די התעלו ממה שחשבתי שאדם שאינו רקדן מקצועי או חובב צמוד של חוגי ריקוד במתנ"ס- יכול להגיע אליו. הם גם מצליחים לעניין אותי בראיונות שלפני, משדרים כנות וקסם אישי. השופטים לא מעיקים מידי ומדברים לעניין. לוסי איוב מנחה בצורה מעודנת ולא שתלטנית אם כי אפשר להסתפק בלהגיד 'מדהים' פעם או פעמיים בתכנית.

מה שעושה את התוכנית הזו לעילאית ואפילו מרהיבה בעיני לא קשור לאפקט החיצוני שכל כך בולט ומרשים כאן. גם לא למקצועיות הברורה שלה. כי יש פה משהו אחר שהבנתי אתמול, בעודי שוקעת לתוך ריקוד הצ'ה צ'ה של אחד המתמודדים. אולי הפורמט מיושן כמו שנטען, אפילו אירופאי משהו.

בעונה הזו של רוקדים עם כוכבים כולם מקבלים הזדמנות שווה, וזו לא קלישאה.

מי הם המתמודדים שלפנינו? סקירה חלקית:  אוראל צברי, שהוא "כוכב רשת" (הגדרה שצריך לדבר עליה פעם בנפרד). כיאה לתדמית של הרבה נערים ונערות מלאים , צברי לקח בחייו את תפקיד הבחור המצחיק. כמובן שהוא כנראה באמת כזה. אבל העובדה שנערים רבים משתמשים בהומור כהגנה, והופכים להיות המצחיקים של השכבה, ידועה זה מכבר. לא המצאתי את זה ולכן אין פה להעלות גבה. אז צברי מקסים, מצחיק, בעיני גבר יפה מאוד (אני לגמרי מעדיפה 'שמנים' על פני שדופים) והנה הוא עם כל כובד משקלו מפזז על הרחבה ומראה לכל הביישנים עם המשקל עודף מאיפה רוקד הדג. הוא לא דופק חשבון, וגם אם באימונים קשה בקרב זה מרהיב. אגב, לדעתי כפי שנראה מהאימונים שהם עוברים שם, הוא כל כך הולך להוריד במשקל בקרוב, מבלי שירצה בכך בכלל.

ריקוד הרופאה

פרופסור עידית מטות זכתה כבר לקיתונות של ביקורת צדקנית  על 'איך זה יכול להיות שדמות רפואית סמכותית שכזו תקפץ בשמלות נוצצות על רחבת הריקודים. תרשו לי להגיב בפשטות ובוטות: באמאשכם??. כנראה שיש אנשים שנוח להם להושיב אותה בדמות הרופאה האפורה, עוד אחת מהכוכבות הרפואיות של תקופת הקורונה, מה שהיא לא, כפי שהודתה היא פוקדת פאבים אחרי משמרות בבית חולים. הם רוצים לראות אותה בפנים חמורות סבר במהדורות החדשות. מפחידה מפני סכנות הנגיף והצורך בהגבלת החיים מה שהיא לא עשתה ותעשה, כי דעותיה ידועות זה מכבר. פרופ' מטות מפזזת במרץ, זוהרת ויפהפייה על רחבת הריקודים. תתמודדו.

מבחינתם, פרופסור בת 60 צריכה להיות רצינית יותר, ואולי ליהנות פחות מהחיים? אגב ארגון הבריאות העולמי מגדיר את גיל 65 ככניסה לגיל הזהב. בעולם שבו אנשים חולפים בקלות מעל גיל 90, ורבים מהם צלולים ופעילים, אולי כדאי לעדכן את ההגדרה הזו.

ויש את עדי אשכנזי בת ה-46, קומיקאית מופלאה שבאמת לא חשבתי שהיא בעולם הריקודים. אסטלה שמעיזה להביא פחמימות לכל אימון. אלי אלדיס המחוספס לכאורה, שאנחנו רגילים לראות מקריא חדשות ספורט בסמכותיות. אבל מעבר למתמודדים יש עוד אספקט מעניין שאפשר לדבר עליו.

הכוכבים הנוספים

מי שעוד זוכים לעדנה כאן הם בני העלייה הרוסית. גם בהם בעבר ולפחות חלק מהם, הילדים הדחויים בכיתה. אני יודעת את זה כי, במקרה שכזה, הייתי בבית ספר כשהעלייה הרוסית הגדולה הגיעה לארץ בתחילת הניינטיז. כלומר, בשנים הקשות של בית ספר, סביבות חטיבת ביניים. ואני זוכרת את הבנות שהיו איתי ולא היה להן קל. אני מניחה שלא צריך לפרט הרבה. כמובן שכיום ניתן להגיד שבני הקהילה הרוסית, הצעירים לפחות,  השתלבו לגמרי בחברה. אז, הייתה לי למשל ילדה בכיתה עם תסרוקת צמות מהממת אך מעט ארכאית בהשוואה לאקלים של כיתת הלימוד שלנו וחולצה לבנה מחויטת עם מלמלה שפחות השתלבה בשולחן, לידי, עם החולצת טי ומכנסי שארוול. 

היום היא נראית לי הרבה יותר יפה, מעודנת ושיקית.

על רחבת הריקודים היא לבטח ניצחה.

אם כן, אנו עדים לכך שלהרבה מתמודדים, ולא צריך אפילו לחפור בשמות, הוצמדו רקדנים- מאמנים בני העלייה הרוסית, ואיזה תותחים. זה מחזיק אליפויות עולם בריקודים סלונים (נכון שלא הייתם סגורים שיש דבר כזה). זו לקחה ערימת מדליות בתחרויות אירופאיות או עולמיות. להנחתי וכמובן בין התחרויות החשובות, החבר'ה האלה עד כה הסתפקו, כך אני מניחה ובין התחרויות, בללמד אנשים פרטיים או להנחות חוגים במתנ"ס העירוני. וכמובן שיש את השופטת אנה ארונוב שמוצאה ברור לכל.

ביקום הזוהר, העילאי והעבורי – די חלום בלתי מושג של רוקדים עם כוכבים אנחנו רואים את הדמויות האלו בפסגת הבמה תרתי משמע.

אם אתה ידוען רלוונטי, אז לכולם יש מקום. לא משנה אם אתה שוקל יותר מ-100 ק"ג. אפילו אז תזכה למחמאות מדוד דביר שידוע אגב באורח חיים קפדני ותזונה קשוחה ולדעתי לא ראה פחמימות משנת 1977. את יכולה להיות פרופסורית מאוד מוערכת עם שם עולמי ועדיין לרצות ללבוש שמלה עם מחשוף (מסוים…) ולרקוד עם בחור צעיר. וגם אם בבית ספר חטפת התעללות כי היה קשה לך לעכל את המנטליות הישראלית או הסתובבת עם תחושת זרות ב-30 שנה האחרונות, פה אתה המרכז, הכוכב, המנחה שעל פיו ישק הריקוד.

כן, יש ברוקדים את הדוגמנית הצעירה עדן פינס. או סנדי בר הדי מושלמת, שלמי שלא יודע יש המון רקע ביוגה, וזה יכול לעזור. או את אלכס שטילוב המתעמל שאולי ריקוד יחסית קטן עליו. אבל אנחנו רואים גם המון צורות אחרות של אנושיות ותנועה.

אני חושבת שזה די נפלא, אולי אחד הדברים החיוביים שראיתי על המסך הקודר בשנים האחרונות.