משה בודק, המורה האהוב, הכתבן המתמיד ולוחם האצל הלך לעולמו

בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות הלך לעולמו החיפאי המיתולוגי והאהוב משה יוסף בודק ז"ל בגיל 93. בודק היה לוחם האצ"ל ומלוחמי תש"ח וברובד המקומי היה ידוע כמי שעבד כל חייו כמורה לתנ"ך ולתושב"ע בתיכון עירוני כללי בחיפה וזכה לכינוי "הכותב האגדי של מכתבים למערכת". בודק שהיה אכפתי ומעורה שלח בחייו אלפי מכתבים למערכות העיתונים, ביניהם מקומונים חיפאים ועיתונים ארציים ולהביע את דעתו על ענייני היום.

משה התגורר ברחוב איינשטיין באחוזה, היה נשוי לתמר, 88, ניצולת שואה וגננת מיתולוגית ואב לנאווה בודק אחירון, 66 , לשעבר מפיקה ועורכת ברשות השידור וקול ישראל והיום עורכת מופעי זמר עברי. פרופסור מוטי בודק,60, אדריכל ומרצה וצביה, 53, עו"ס. משה השאיר אחריו 15 נכדי םו-10 נינים. הוא היה איש דתי, פרש מעירוני ג' לפני 27 שנים והמשיך להתגעגע אליו עד יומו האחרון, כפי שמספרת ביתו נאווה. בהמשך עבד בעירוני ה' ובריאלי ושמר עד יומו האחרון על קשר חם עם תלמידיו. בהלווייתו שהתקיימה בבית העלמין שדה יהושוע, הספידה לו מי שהייתה תלמידתו לפני 50 שנים. הוא גם כתב את הספר "על משמרתי אעמודה" בו פרסם רבים מהמכתבים שכתב.

משה בודק היה צלול, פעיל וחד עד יומו האחרון

שישה ימים לפני פטירתו גילו לו סיבוך פנימי והוא ביקש ללכת לעולמו בביתו כשמשפחתו לצידו. "אנחנו שמחים שהוא לא סבל, כולם כותבים לנו שזה מדהים שהוא נפטר ביום העצמאות שזה מאוד סמלי כי המדינה הייתה בנשמתו, תמיד היה אומר 'שלומי כשלום המדינה'", מספרים נאווה ומוטי, "הוא נפטר עם דגל ישראל על קברו, היה לו קשה עם פניה של המדינה מבחינה תרבותית ופוליטית, הקיטוב והקרע בעם, היו לו הרבה שאלות לקדוש ברוך הוא על השואה, הוא עלה ב-1935 מפולין כשכל משפחתו נספתה באושוויץ ובשנים האחרונות היו לו תהיות קשות על איך זה קרה. הוא התמודד עם כאבים ומצד שני היה לו הרבה טוב חי בדירה יפהפייה עם נוף נפלא, ילדים ונכדים סביבו. הוא חי את המדינה לגמרי, כל דבר הרגיז אותו. מה ששימח אותו זה ביקורים של תלמידים, נינים ונכדים".

עינת גרבר שהייתה תלמידו בעירוני ג', מחזור כ"ב 1988, מספרת: "משה היה "מורה לחיים" עבורי, ובעבור אלפי תלמידיו. משה חינך לאמון, לאהבת האדם והמדינה. והתווה דרך של ערכי הציונות ואהבת הארץ והאדם. היווה דוגמה ומופת. משה המשיך ללוות גם את מאות מתלמידיו במשך חייהם. גם אצלי היה בחתונה שלי, במסיבות הולדת ילדיי. הוא היה צלול, רהוט, לימד אותנו את השיעור החשוב ביותר שזה להיות קודם כל בני אדם. יצר קשר של אמון והדדיות עם תלמידיו. משה היה בעל חוש הומור מפותח, התווה דרך של אהבת הארץ, המדינה והשם. נזכור אותו תמיד".

דן מרגלית מספיד

העיתונאי דן מרגלית הספיד לו ארוכות בעמוד הפייסבוק שלו, בין השאר כתב: משה פרסם גם מכתבים למערכת שעסקו במאמריי והחל בינינו דיאלוג שנמשך כעשור שנים. פעם טרח וירד אל אוניברסיטת בר-אילן להאזין להרצאתי ולחצנו ידיים. מפגשנו היחיד. השיחות הטלפוניות עימו היו גם שיעורים. פעם לימד אותי שרש"י סבר כי רק 20 אחוזים מבני ישראל יצאו ממצריים…חלפו גם כמה שנים של היכרות עד שאישר באוזניי כי בתו נאווה ואני עבדנו יחדיו בערוץ 1. נראה לי כי לא במקרה הסתלק מעיר הכרמל ומצא את עצמו לוחם בשורות האצ"ל לשחרר את תל-אביב העברית מן האש שניתכה עליה מיפו הערבית. הוא נפצע. בינתיים הוכרזה המדינה וקם צה"ל. בודק החלים וירד להילחם בדרום, ושוב נפצע. אחר כך למד תנ"ך באקדמיה והרביץ תורה בתיכון בחיפה, נותר איש ארץ-ישראל-השלמה. מדי פעם, בשיחות היסטוריות עימו, הייתי אומר לו כי מנחם בגין היה מנהיג דגול. כן, אישר בהיסוס, אבל דוד בן-גוריון הגדול מכולם. בודק סיים את חייו ביום העצמאות. אין תאריך מתאים מזה לדרכו האחרונה.