באותו הבוקר שראיתי את הידיעה בעיתון, לא ממש נהניתי מביקורי מבית הקפה. צריך הרבה בשביל להרוס את תאוותי למאפה טוב, אבל הם הצליחו. וגם הצליחו להחזיר אותי לזכרונות ילדות, נערות ואפילו מהתקופה שעבדתי בעיתון צפון 1, שהמערכת שלו הייתה צמודה, וכמה אהבתי את שדרות הגעתון, ככה כפי שהוא. ולא רק אני מסתבר.
מסתבר שלעיריית נהריה יש כנראה בעיה עם איך שהעיר נראית היום, לא מספיק שבו קניון מיותר מול מרכזה. שיש את בעיית הפקקים האינסופיים שאין לי מושג למה בשעה 22:00 צריך להיות פקק מעיר צפונית שנחשבת, אפעס, די פריפיאלית. אבל כולנו , או רובנו מלאים זכרונות נעימים מהעיר הזו שכפי שמישהי כתבה לי הייתה "מעוז האליטה הייקית", עיר שהיה בה משהו של חו"ל באמת. ועדיין נשאר מזה קצת. אבל עוד כמה שנים לצערי הכל יגמר.
בידיעה שפורסמה בעיתון ידיעות אחרונות וב-YNET, גיליתי לחרדתי כי לא סתם מסעדת פינגווין המיתולוגית נסגרת אחרי 82 שנים. נכתב כי קפה "פינגוין" ייסגר ובעליו מכרו את הקרקע לפי שווי מוערך של כ-25 מיליון שקל. בעירייה רוצים שיהיו "עוד עסקאות נדל"ן ברחוב געתון ישנו את פניו ויוסיפו אלפי מ"ר של מסחר, מגורים ומלונאות". גם מלון קרלטון שזכור לי היטב אחרי החתונה המיתולוגית של דוד שלי שם ב-1985. זה נשמע לכם זיכרון אישי לא מעניין? זה לא. אלו זכרונות של הילדות והחיים של כולנו.
אחר כך מצוטט שם אילן אופנהיימר, יקה נחמד ומקסים שאני זוכרת אותו לטובה כשהייתי באיזה אירוע עיתונאים קטן במקום. זוכרת את עיניו המאירות כשהוא מקבל את פני המקום. ועכשיו הסביר לידיעות אחרונות את הסיבה לסגירת הקפה: "בחרנו לממש את הנכס ולחלק את הכסף לפני שיחלו המריבות בדור הבא בין הילדים שלי ושל אחותי. חשבתי בהתחלה להשביח את הקרקע בעצמי, ראינו שאנחנו הולכים להסתבך אז החלטנו שעדיף למכור במחירי שיא. אני זוכר שהגעתי עד לבג"ץ כדי למנוע בנייה של ארבע קומות בשכונה שלי בנהריה על שפת הים, אבל הזמנים והצרכים משתנים".
וואו. ידע איפה להכאיב.
ברוב יאושי לא יכולתי לשתוק. כבר התרגלתי ואני מנסה להבליג על הכאב שלי עם פרויקטים של תמ"א שעושים בכרמליה, עם מה שקורה בתל אביב. אבל פה? עד כאן. זה מה שכתבתי בפייסבוק:
חנן פז כתבה: "אני מהקריות וכל כך אוהבת את נהריה.
רות ברונשטיין כתבה:
יובי קאופן, איש תרבות ובעל מרכז מוזיקה ביט מחיפה חושב אחרת ממני:
ורז גוטמן כמוני, מעלה זכרונות עבר קסומים:
2 תגובות
הכל נכון !תאור מדוייק של המקרה , אבל אפשר גם להבין את אילוצי הבעלים שהקדימו תרופה למכה שהייתה נוחתת.
תודה!
הבעיה היא כמובן בעירייה שרוצה לשנות שם את כל הרחוב. יכול להיות שבעלי המסעדה התעייפו אחרי 82 שנים. בכל מקרה אולי זה יקח שנים עד שיהיה השינוי וזה קצת מנחם