"חשוב לי לייצר אימפקט בעולם הזה, משהו עם משמעות. יש נשים שנושאות פחות אנרגיה נשית ולוקחות את האנרגיה הגברית וחבל, כי לאנרגיה נשית יש כח גדול מאוד לשנות". כך אורית כהן בעל משרד פרסום ומיתוג מותג, שמעסיק במכוון רק נשים. היא יודעת על מה היא מדברת שכן היא עצמה חוותה יחס מזלזל ושובינסטי, קריסה כלכלית, זוגיות גרועה והמון קשיים עד שהצליחה למצב עצמה כאשה משפיעה חברתית ועסקית, מעוררת השפעה ומצמיחה אנשים ועסקים. ראיון מיוחד ליום האשה.
"איך הגעת לטייסת?, מי זה אבא שלך?"
אורית כהן נולדה ביוקנעם למשפחה של 8 אחים , התגייסה לחיל אוויר לתפקיד קשל"טית (קצינה שליטה טייסת קרב), "מהרגע הזה הבנתי את המקום שלנו כנשים ואיך שמסתכלים עלינו בעולם, כשאמרתי שאני מיקנעם ממשפחה מרוקאית שאלו אותי 'מי זה אבא או דוד שלך, איך הגעת לפה לטייסת'? אף פעם לא חיכיתי שמישהו יפתח לי את הדלת, נפגשתי בפעם הראשונה עם אימרות כאלה, זה היה שובינסיטי ואליטיסטי".
אחרי השחרור ולמרות התנגדות אביה ירדה לעבוד באילת, מילצרה ועבדה קשה אבל הרגישה עצמאית. בהמשך עברה לתל אביב, שוב למרות מחאת המשפחה, "שני הורי נפטרו, אימי רק בנובמבר האחרון ובשנים האחרונות למדתי מאוד להעריך את הכוח שהיה בה ואת העוצמה והמימוש העצמי, כמי שעלתה לבד ממרוקו בגיל 14, הוריה לא אפשרו לה להתגייס והיא נישאה לאבא שלי בגיל 18. לאורך השנים לא יכולתי לראות בה את מה שראיתי בשנים האחרונות של הפרידה ממנה, היא לא הייתה בעיני דמות להשראה, אלא משהי מאוד כנועה שלא פרצה את הגבולות של עצמה ובשנים האחרונות למדתי מאוד להעריך את הכוח שבה".
ההתחלה של אורית כהן
כהן יצרה לאחרונה תערוכה שקראה לה I am who I am ושם ייחדה עבודה של אמא שלה, "התערוכה מדברת על החוזקות שלי כאדם, החלק שלי בתוך הקהילה אמא שלי מסמלת מימוש עצמי דווקא כאשה שהתחתנה ועשתה ילדים, הבנתי בשנים האחרונות שקיבלתי ממנה המון כוח, למשל היכולת לפתוח את הבית והלב, יש לה חלק מכל מה שאני היום".
היא גרה בדירת חדר בתל אביב, מלצרה במסעדות והיזמות הראשונה שלה החלה בגיל 21, בייצור של מוצרי פרסום, "זה היה להסתובב בדרום תל אביב כדי למצוא חומרים ורעיונות, הגעתי לביטוח ישיר שהיו הלקוחות הראשונים שלי והזמינו כמות גדולה של אריזות, הגעתי לבית הדפוס ליייצור אריזות והבעלים אומר לי 'את בת 21, מה את מתחילה עכשיו עסק?' והצליח לשכנע אותי שזה הפרויקט האחרון ולעבוד אצלו".
מלחמה אבודה מראש
היא למדה קורסי פרסום והכשרת מנהלים באוניברסיטת תל אביב, אחד המנחים היה בעלים של משרד פרסום בתל אביב שהציע לה לעבוד אצלו כמפיקה ותקציבאית, במשרד הכירה את מי שהפך להיות אב ילדיה ועברה לטירת כרמל, שם גרה 14 שנים, "בלי שום תחושת חיבור. הייתי מנהלת פרסום של קלאב מרקט במשך 3.5 שנים וכשנולד בני הראשון, היום בן 20, עברתי ממש חוויה קשה בתחושה שלי של אם אני צריכה לצאת לאסוף את הילד ב-16:30 לפני כ-24 שנים , אומרים לי שאני עבדתי חצי יום. הרגשתי שאני לא יכולה להישאר. זו הייתה מלחמה אבודה מראש לג'נגל, לענות על הצרכים של כולם בזוגיות לא פשוטה, היחס במשרד ותינוק קטן ובסוף בכל הדבר הזה להצליח להתקיים עם הרצונות של עצמך. זה היה בלתי אפשרי להחזיק את כל זה. החלטתי להיות עצמאית, בשביל הגמישות, כמה שאת עובדת כך תרוויחי".
משרד הפרסום שלה 'מותג' קיים כבר 20 שנים, החל כמשרד פרסום מסורתי ועיצוב גרפי. מתמחה בבניית אסטרטגיית מיתוג והטמעה בדיגיטל ופרינט לחברות מסחריות ולארגונים ללא מטרות רווח. "העסקתי עובדת אחת ומשם פתחתי את המשרד הראשון בקניון קסטרא. ילדתי עוד 2 בנות שזה גם היה אתגר וקשה כי כל לידה היא סוג של עצירה. לפני עשור התחלתי לגעת בעולם החברתי. עשיתי מיתוג פרו בונו לעלם נוער בסיכון, פעלתי בתכנית סחלב. כשנכנסתי לשותפות חיפה בוסטון לקחו אותנו לראות בית ספר לנוער נושר שהוקם בתוך אוניברסיטה בבוסטון. זה היה מעורר השראה.
הבנתי שגם אם אין לי את המשאבים להפוך את העולם אז אני יכולה למצוא את חלקת העולם שלי לעשות שינוי. אבל ב-2013 המשבר בבית החריף והחלטתי שאני עוזבת את הבית עם 3 ילדים קטנים. זה היה שבר מאוד טראומתי והעסק התמוטט כלכלית".
היא עברה לחיפה, סגרה (זמנית) את המשרד, נכנסה להוצאות כספיות בלי יכולת להתפרנס, "הייתי במקום נמוך מנקודת ההתחלה. היו ימים ששמתי את הילדים במסגרות חוזרת הביתה בוכה ומתחילה כל יום מחדש. זה כמו להיות או לחדול. לא יודעת מאיפה הגיעו הכוחות אבל רציתי לחבר את העסק עם המקום החברתי. להצמיח אותו במקביל לעשייה שמצמיחה אחרים".
להעסיק רק נשים
וכך אורית כהן מצאה מקום הרוס בעיר תחתית, התחילה לשפץ אותו לבד, עם עזרה קצת מחברים, וכך מרכז להכשרת תעסוקה לצעירים בסיכון "גייסתי כספים קטנים, זה לקח כמעט שנה. כל הזמן להתמודד עם אמירת לא, הזדקקתי להמון דמיון וכוח פנימי. המרכז התקיים 4 שנים וביקרו אותו יזמים מכל העולם. עכשיו פעילותו הוקפאה, אבל הוא יחזור. "הבנתי שלא מעניין אותי לתת שירות כמותג לעסקים שרוצים למכור פרגולה אלא לעשות אימפקט ולהיות עם משמעות בעולם הזה. היום אני עובדת בעיקר עם משרדי ממשלה, ארגונים, עמותות ורשויות".
לאורך כל השנים בחרה להעסיק רק נשים. "גם בשנים הגרועות, מתוך החלטה להצמיח, וכל הנשים שעבדו כאן פרשו כנפיים. אם זה לעבוד במשרדים גדולים יותר בתל אביב בתפקידי בכירים , לפתוח עסק עצמאי".
מתוך התערוכה שלה, שתמונותיה תלויות במשרד שבשדרות הנשיא 95, נולד מיזם 'כוח ה-100'. הוא יכלול 100 נשים מגוונות תרבותית, מגזרית ואמונית, מתוך כוונה להשפיע על המצב שקיים במדינה. דווקא לא במישור הפוליטי, אלא האזרחי. כבר 70 נשים נרשמו למיזם והן יעברו תהליך הכשרה שיקנה כלים של תקשורת מקרבת. גם כלי גישור והדרך לתרגם את היכולות שלהן להשפיע על החברה והסביבה. "נקיים שולחנות עגולים למציאת פתרונות וליצירת חברה סובלנית, וערכית יותר. בתוך ערוצי השפעה שונים של תרבות אמנות תקשורת וחינוך. לחבר את כולן למשהו אחד גדול, משמעותי וחשוב. נבין שאנחנו הרבה יותר קרובים ממה שאנחנו חושבים. ככל שנגביר את הטוב והשיח והמודעות לטוב אני מאמינה שכן ניתן לייצר שינוי", מוסיפה אורית כהן.
