צעירים רבים בשנות העשרים לחייהם מעדיפים לעבוד במשרות חלקיות ובעיקר מהבית.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בחודש האחרון עבדו 942 אלף ישראלים במשרה חלקית. עדיפות העבודה מהסוג זה נובע בעיקר ממשבר הקורונה בפקד בשנתיים האחרונות.
במשך החודשים האחרונים חברות הייטק קיצצו מאות עובדים בשל השפעות הכלכלה העולמית שנבעה ממשבר הקורונה. לכן, צעירים רבים איבדו את מקום העבודה שלהם גם בגלל שהם מעדיפים לעבוד בחצי משרה.
צעירים בחצי משרה
בכתבה שפורסמה ב"דה מרקר" (30.6.22), הגורם המרכזי שצעירים מעוניינים לעבוד מהבית וחצי משרות הוא שהם כבר התרגלו לעבוד מהבית ובמיוחד בחצי משרות. לחלקם יש כבר משפחה משלהם ומעדיפים להקדיש זמן ואת שעות הפנאי שלהם למשפחה מאשר לעבוד. בנוסף, היו כאלה שלא הבינו מדוע עליהם להגיע ליום כיף שזה ביום החופש שלהם. "העליתי מול הבוס שלי שאני מעוניין להגיע ליום הכיף, אך נראה לי לא הגיוני שאגיע ביום שבו אני לא עובד והחברה לא משלמת לי עליו, ולכן ביקשתי להעביר את היום החופשי ליום אחר באותו שבוע", כך כתב עובד סטארט-אפ לפני כמה שבועות בפייסבוק. "נעניתי בשלילה ונאמר לי שאני מתקטנן מול החברה, ושבתור עובד בסטארט-אפ מצופה ממני לתת מעצמי יותר ולא להתחשבן על שעות", הוא הוסיף.
נתנאל גאמס, כותב הכתבה על שצעירים אינם רוצים לעבוד במשרות מלאות, מביא כמה דוגמאות של שני מעסיקים שנתקלו בתופעה זו.
זוהר (שם בדוי), בעל עסק בפרסום, נתקל לא פעם אחד בתופעה שבו מזלזלים בעבודה שלהם וחלקם עם תירוצים כמו שהם חלו, איחרו מכל סיבות ועזבו בקצב גבוה. לכן, הוא החליט להעסיק עובדים בני 35 ומעלה. "הם מסורים ומחויבים יותר, יודעים איך להתמודד עם קשיים ורוצים להשתפר. יש להם ראייה כוללת יותר. הם מבינים את הצרכים של הארגון ולא מרוכזים רק במה שיוצא להם מזה", הסביר בועז.
ליאור (שם בדוי), יזם הייטק עם כמה אקזיטים ברזומה וכיום מייסד ומנכ"ל של סטארט-אפ צעיר, סיפר לגאמס כי צעירים מעדיפים להיפגש דרך הזום ולא במשרד. זוהר טען שזה לא עובד כך כי "אני צריך שכל האנשים החכמים יישבו בחדר אחד ויעשו פינג-פונג רעיוני. זה פשוט לא עובד בזום. מהסיבה הזאת, אני יושב עם העובדים ומסביר להם שאם כל אחד יבחר באיזה יום הוא יעבוד מהבית אני אאבד את זה".
אז באמת מגיע לי?
לתופעה זו יש כבר שם. קוראים לזה דור "המגיע לי". מי שאינו מזדהה עם זה הוא פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג ומחבר הספר "דור ה-Y – כאילו אין מחר". יחד עם אשתו ד"ר תמר אלמוג, הסביר ל"דה מרקר" שיש דברים שני צדדים למטבע. השאלה העיקרית מי מרוויח מהעבודה בבית או במשרד. "בנסיבות החדשות שנוצרו בשוק העבודה זה לגמרי הגיוני שהם יבקשו לעבוד כמה ימים מהבית. אולי אף לרדת בהיקף המשרה שלהם", הסביר. אחד הסיבות לכך שמעסיקים לא רוצים להעסיק צעירים כי הם חוששים מקטסטרופה. אלמוג מצדיק את זה והוסיף ש"ככל שיותר עובדים יקבלו את הגמישות לה הם כה זקוקים, מעסיקים יבינו שזה לא פוגע בהם, אלא להיפך".
לאחר שקראתי את הכתבה של "דה מרקר", הבנתי את הצד של המעסיקים שבאמת רוצים להעסיק אנשים. עדיין, צריכים לזכור שלא כל אחד ראוי להיות מועסק. לכן, צריך להסביר למועסקים שכל עבודה היא דבר חשוב ולא צריך לזלזל בזה.
אישית, חשוב לי שיהיה לי משרה מלאה וקבועה עם שעות קבועות. חשוב לי שיהיה שיתוף פעולה ושיתנו לי אמון במה שאני עושה. הכי חשוב שיהיה כימיה בין המעסיק למועסק ולהיפך. לדעתי זה הדבר החשוב ביותר. נכון, בעבודה יש היררכיה אבל חשוב לזכור שמעסיקים היו גם מועסקים פעם וחוו חוויה שונה.
לכן, מועסקים צריכים להגיד תודה שהם קיבלו הזדמנות לעבוד בחברה כלשהו. הם צריכים להבין שהיו לפניהם מועמדים למשרה ספציפית שאולי הם היו יותר טובים מהם.
אני חושב שצריך להיות הוגנים על סביבת העבודה, לעזור ככל שאפשר. לתת דוגמה אישית ולסמוך על עצמנו. נכון, אנחנו בני אדם שרואים זווית אחרת של המטבע אבל צריכים לזכור שהכל לטובתנו.
