לאחר חודשיים של הפסקה מהעבודה כנוסע סמוי, התחלתי לעבוד בתור סוקר תחבורה ציבורית, כלומר אוטובוסים בעיקר, מטעם חברה שהיא כקבלן של משרד התחבורה. אני עולה לאוטובוס, מציג את עצמי לנהג ואומר שאני מטעם התחבורה שעושה סקרים לנוסעים. תפקידי לחלק סקרים מנייר או לשלוח מסרונים לנוסעים. זהו תפקיד מעניין. אני נוסע בכל הארץ ופוגש באנשים מעניינים.
בהתלמדות השנייה שלי עליתי עם סוקרת ותיקה לאחד הקווים הארוכים בחיפה. בתחילת הנסיעה נוסע התחיל לשאול מאיפה אנחנו ומה אנחנו עושים. סירבנו לענות. הוא אמר שירצה לצלם אותנו בשביל לדווח למשטרה על הטרדה. הוא הוציא מהתיק שלו אייפון והתחיל להעמיד פנים שהוא מדבר עם המשטרה. אותו נוסע נראה הומלס. ככה זה בחיפה. יש הזויים בכל מקום. גם לראות נרקומנים במדרכות ורוצים לעבור את הכביש בשביל להידרס.
מה שרואים כשעובדים בתור סוקר
הייתי גם בטבריה. נסעתי בקו מסויים לשכונה ד'. רוב הנסיעה הייתה זיגזג. פעם האחרונה שהייתי בשכונה ד' היה בתיכון והמטרה הייתה לראות פערי אוכלוסייה. מראה שאין מה לתאר אלא להיות שם כדי לראות את זה. איך שסיימתי את הקו מיד נסעתי בחזרה לעיר התחתית. החוויה הותירה בי את המחשבה כמה טוב שאני גר איפה שאני נמצא. בטבריה יש אוכלוסייה מעורבת בעיקר זקנים. באותו יום, כמה שעות לפני שנסעתי לטבריה, הייתי בכרמיאל. דווקא עיר מתפתחת אבל הזקנים נשארו. הנהגים מכנים אותה בית אבות. אפילו הקניון הראשון של כרמיאל מלא בזקנים. החנויות בקושי שורדות. אפשר לראות את הזקנים מבלים שם בשיחות. רוב הקניון גם מלא בערבים שגרים ליד כרמיאל.
אחד המקומות המעניינים שהגעתי עד כה היה בבית שאן. זה גם עיר שבו יש סטיגמה לכישלון אוכלוסייה. היא עיר שעלתה לכותרות בזכות דוד לוי שלימים היה שר החוץ מטעם הליכוד. אבל זמנים השתנו. גם שהרכבת העמק התחדשה וזכתה לגדולה זה לא אומר שהעיר התפתחה. נכון, יש מתחם מסחרי עם שפע של חנויות וכן אתר העתיקות שהוא גאוות התיירות של העיר, אבל אין מה לחפש בבית שאן. רוב הרחובות מלאים בכיכרות. אין שם שום רמזורים. שני קווים פנימיים יש. הנהגים באים מטבריה. שניים מהם הצלחתי לנהל סמול טוק מעניין.
פאדי הוא צד"ל לשעבר. אחרי שיצא עם משפחתו מלבנון, הוא עבד במשרד החקלאות עד לפני חמש שנים. הוא רצה משהו יותר מעניין. הוא התפלא מאוד על הבקיאות שלי על מה שהיה בלבנון. סיפרתי לו כשהייתי בן 9, המנהלת של היסודי נכנסה לכיתה שלי וסיפרה על הנסיגה מלבנון ועל צד"ל. פאדי אמר לי שהדור של היום אפילו לא יודעים על צה"ל ובעיקר על הנסיגה. זה הזכיר למה בת דודה שלי, צעירה ממני בעשר שנים, לא מבינה למה אנשים עדיין מדברים על הימים לפני 11 בספטמבר בקשר לביטחון. אולי היא התרגלה שבודקים אנשים בכניסה לכל מבנה.
לפני חמישה חודשים דימה עבד במפעל עד שיום אחד נפצע. הוא נדרש לעשות ניתוחים יקרים. בעקבות עצת חבריו, הוא החליט להיות נהג אוטובוס. הוא לא שיער שזה יהיה העבודה הקבועה שלו. הוא סיפר לי הדרך שבו התחיל ועל החוויות שלו עם נוסעים בעיקר נוסע מטבריה ששבר לו את האצבע. דיברנו על ההתמודדות מהאלימות כלפי הנוסעים ועל בכלל נוסעים עם דרישות ובקשות. היה נוסע, כך סיפר לי דימה, שהזמין מונית כדי להגיע לאוטובוס שפספס ולהתעמת עם נהג. תרבות הנהיגה בארץ, ממשיך דימה, לא השתנתה גם אם הוא עלה לארץ מאוקראינה לפני 23 בגיל 17. שאלתי אותו מה דעתו לגבי זלנסקי והוא אמר שאז, כשהיה באוקראינה, הוא היה נרדף והיום הכל השתנה. פתאום יש נשיא אוקריאיני שהוא יהודי. דימה נשוי פעם שנייה ויש לו שני ילדים ומהאישה הראשונה בת בגיל 19. שני הנשים שלו ישראליות לכל דבר.
אפשר ללמוד הרבה מהנוסעים ומהנהגים. להיות לרגע במקומם במקומות שמעולם לא ידעתי שאגיע שוב. היתרון בעבודה זה שאפשר לנסוע על חשבון המעסיק ולהכיר את האוכולוסייה שרק שומעים עליה.
כמובן שיש גם חסרונות. יש מקרים שהמסלולן לא בקיא בגיאוגרפיה ושולח את הסוקרים למקומות שלא מתאים לנו, בעיקר שהם לא דוברי השפה העברית. זה קורה שיש טעויות ובשביל למנוע אי נעימות עם אוכלוסייה שלא דוברת השפה, אנחנו יכולים גם לוותר על המשימות. זה טוב ששולחים לנו את הסידורים שבוע לפני כל משמרת.
ואפילו להנות מהעבודה
אני נהנה מאוד מהעבודה בעיקר לפגוש אנשים חדשים ולשמוע מהם על האיזור שבו הם גרים. גם כן הם מאוד אוהבים שיש ייצוג ממשרד התחבורה שאכפת להם מהנוסעים. רוב האנשים שעונים על הסקרים הם חרדים שעונים על שאלונים במקום מסרון כי יש להם טלפון כשר. אחד המקומות שנדהמתי לראות את דוחק האוכלוסייה היה צפת. יום לפני כן שמעתי על רעידת אדמה אכזרית שהייתה בטורקיה וסוריה. קראתי לפני כמאה שנה התרחשה רעידת אדמה בצפת. מדברים על רעידת אדמה עתידית שיכולה לקרות ועל הזנחה מהרשויות לגבי התשתית.
בצפת המבנים ישנים יחסית שעדיין בונים ומאלתרים חדרים בניגוד לתקנון. המבנים נמצאים על תילו של הר והם נראים כאילו הם עומדים ליפול כל רגע. מדהים לראות את האופטימיות של התושבים שם. למעשה, צפת היא מעין עיר מבצר ללא חומה. בחלקו הלמעלה נמצא העיר העתיקה שלידה יש גם מכללת צפת. השילוב בין הישן לחדש מרשים מאוד. בשנים האחרונות מכללת צפת קונה מבנים לשימור ומשלבת שם גם פעילות לימודית.
ברחוב ירושלים יש שפע של חנויות ומסעדות שסגנונם כעיירה יהודית באירופה. יש גם אכסניות זולות לחרדים שמבקרים. רוב דיירי הרחוב דוברי יידיש. האווירה מעניינת מאוד כי יש שם תיירים דוברי השפה היידישאית. חלקם גם לומדים בצפת.
אפשר ללמוד ממקומות אלה המון דברים. עדיף ללכת לשם כדאי ללמוד היסטוריה מעשית מאשר בספרים. העבודה מספקת גם גילוי חדש של אוכלוסיות שלא נתקלתי. הנהגים רואים כל יום אנשים חדשים וקבועים. הם יודעים את הנוסעים הקבועים שלהם. הנהגים והנוסעים מתנהגים כמו בני משפחה.
בכל פעם שאני מקבל את סידור העבודה לשבוע הקרוב, ורואה מקומות חדשים שמעולם לא הגעתי אני נרגש מחדש. חוקר באופן עצמאי על האזור הזה. לומד על המקום ועל הקיצורי דרך בין תחנות שבו אני צריך להיות. אני גם מתכנן מראש את מה שאני מתכוון לראות בדרך.
לא חלמתי על עבודה כזאת
בהתחלה חשבתי שלהיות סוקר תחבורה ציבורית זו עבודה לכל דבר אבל לפגוש באנשים חדשים ולראות עולם אחר מעבר למה שאנחנו שומעים זה יתרון גדול. אני לומד גם איך לגשת כמו שצריך לאנשים, לקרוא את תנועות הגוף שלהם ועם מי לשאול אותם לגבי הסקרים. מהחוויה הזאת אפשר לכתוב סיפור מעניין. אולי בעתיד אכתוב עלילה הקשורה לעבודה הזאת. לא כל אחד מתאים להיות סוקר ולא כל אחד מתאים להיות בקר סמוי. לדעתי, הכי חשוב זה לנסות תפקידים אלה כדי להבין מה טוב בשבילי.
בזמן שאני בעבודה אני מנתק את עצמי מהאירועים יומיומיים. יש לי גם הפסקות ארוכות שבו אוכל לצפות בהרצאות ביוטיוב. לאחרונה אני גם אוהב להאזין להסכתים מעניינים שאולי בעתיד ארחיב עליהם בטור. אז כפי שאתם רואים אני יודע לנצל היטב את הזמן.
