האלופים: עשו שינוי ענק והעצימו אחרים דרך הספורט

יוסי פרץ רואים את האופק בים צילום לאוניד קלוצמן
יוסי פרץ שרד ילדות קשה ושכול עד שגילה את הגלישה ועשה את הלא יאומן עבור בחור חולה במחלת ניוון שרירים, בהמשך גם הקים עמותה חשובה. הילה עמרני וגלי לוי זנחו עבודות מסודרות כדי להעצים נשים דרך שיטה מיוחדת של אורח חיים בריא

כן, אני אוהבת סיפורי השראה ולעולם לא מתעייפת מהם. אם הם יכולים לעזור לי להרים את גופי הנוקשה מהספה ולזוז ולצד הימני של המוח שלי להיות פעיל יותר (אתם יודעים, זה הצד החיובי וחסר המגבלות יותר), אז מה טוב. שני האנשים הנמרצים האלו, עשו שינוי מקסים בחייהם והם בעיני בהחלט שווים זמן קריאה

תרומה דרך גלישה בים

לא הרבה אנשים זוכים לכינוי 'אדם נדיר', בטח עוד בחייהם וזה מה שאומרים על יוסי פרץ מקריית חיים.
נתמקד במקרה של אופיר דהן, בחור הלוקה בשארקו מארי טות, מחלה גנטית המתבטאת באיבוד של יכולת ההפעלה של שרירים בעיקר בגפיים. היא נחשבת למחלה מורכבת מאוד, לא כיף גדול בלשון המעטה. רק לאחרונה הוקמה עמותה בשם c.m.t למען אנשים הסובלים מהמחלה.
דהן מגיע לכנס יזמות בחיפה, ומספר על המשאלה שלו לגלוש על גלשן בים. יוסי פרץ, יזם בעצמו, מדריך מוסמך, מצהיר במקום שהוא יגשים לו את המשאלה.
אחרי כמה ימים יוסי נושא את אופיר לים, תרתי משמע, משכיב את אופיר על גלשן. החוויה שאופיר עבר, אי אפשר לתאר במילים.
מאותו יום פרץ הבין את היעוד שלו: לעזור לאנשים עם מוגבלויות, אבל לא רק פיזיות, אלא גם חברתיות. אנשים שקופים, נוער במצוקה, בין השאר הוא מרצה בהתנדבות לנערות מסורבות גיוס, וגם לנוער במצוקה.

התחלה קשה

פרץ (45) בא ממשפחה שכולה ושכונת מצוקה קשה בקריית חיים. החברים שלו היו במעגלי סמים ופשע, הוא אפילו חווה רצח של השכן. רק הגלישה הצילה אותו ואת האחים שלו שבילו כל הילדות בגלישה. "בהתחלה גרנו במעברה של קרית חיים. היה לי אח בכור, קראו לו אלי, כשהיינו בני שנה, ההורים עשו שינוי ועברנו לגור ברחוב בן צבי. שנה אחר כך, אלי, שהיה בן חמש, חלה בלוקמיה ונפטר. הייתי משחק כדורגל, בהתחלה בשכונה ואחר במשך שלוש שנים בהפועל חיפה וזה כנראה מה ששמר עלי מהרחובות. בן צבי לא היה מקום נעים לגדול בו, תמיד ראינו מכות ומשטרות בשכונה, אבל מזל שיכולנו לברוח אל הספורט".

לגרום לבלתי אפשרי לקרות

הוא שירת ביחידת דוכיפת בחיל התותחנים ואחרי השחרור, טס לאוסטרליה וחרש את כל החופים שבה. שם הוא הבין שגלישה זו דרך החיים שבה הוא רוצה לבחור. לפני שש שנים פתח בית ספר לגלישה . את אופיר פגש בבקורס העצמה לאנשי עסקים . באחד התרגילים הם היו צריכים לרשום את החלומות שלהם.

"לפתע קם בחור, לא יציב בגופו, סיפר שקוראים לו אופיר, שהוא בן 32, חולה במחלת ניוון שרירים קשה והוא חולם לעשות ספורט אקסטרים ולגלוש. אמרתי לו, שלא מעניין אותי מה היכולות שלו, אני אגרום לו לגלוש. אחר כך מתברר שיש בעיה. הוא אמר לי שהוא לא יכול ללכת על החול, כי הוא לא יציב. סחבתי אותו אל החוף, הסברתי לו את כל מהלך הגלישה, לקחתי אותו עם גלשן מאוד גדול, סחבתי אותו למים, שלחתי אותו על גל ורצתי אחריו. כשהגיע לחוף, הוא צעק לעברי: 'מה, אני גלשתי לבד? זו פעם ראשונה שעשיתי משהו לבד'".

בעקבות הסיפור עם אופיר והחוויה המעצימה של שניהם, ומעשה ההתנדבות הוא מחליט להקים עמותה גלישה למען לאנשים עם מוגבלויות ובכלל לאנשים שקופים בצפון ובחיפה.

הוא התפטר מהעבודה שלו ומצא משהו אחר בחצי משרה כדי שיתפנה לו זמן והוא יוכל לתת את כל כולו לפרויקט. "הבנתי שצריך עמותה, שתאגד את כל הפעילויות האלה לבעלי צרכים ולנוער בסיכון. יש הרבה מאוד ילדים ללא כיוון ואני מרגיש חיבור מדהים איתם.  גם בגלל המקום ממנו באתי וגם מתוך זה שאני רוצה להחזיר", הוא אומר.

עמותת רואים את האופק בים  שמה לעצמה כמטרה קדושה קידום נוער בסיכון באמצעות הספורט הימי. נושא הנגשת הספורט הימי לאנשים עם מוגבלויות שונות שחולמים על ים. העמותה עוסקת  בארגון, ניהול והפעלת פעילויות בענף הספורט הימי בקריית חיים ובקריית שמואל שבחיפה.

יוסי פרץ רואים את האופק בים צילום לאוניד קלוצמן
רואה את האופק בים. יוסי פרץ . צילום: לאוניד קלוצמן

 

גלי והילה עשו שינוי עד למיאמי

גלי והילה שתיהן תושבות רמת גן, החליטו שהן הולכות הכי רחוק עם החלומות. כמעט עד מיאמי..
שתיהן היו במקום הכי ממוצע מבחינתן, עבודת משרד מתישה, משרת אם, בוס שיושב על הראש כל הזמן.
גלי שושני לוי בכלל עבדה במשרד ביטוח. אמנם פה ושם לימדה מחול, אהבת נעוריה, אך לא יכלה ממש להתמסר לעולם הספורט והכושר.
בגיל שלושים הבוס שלה, במשרד ביטוח מאוד מוכר תפס אותה עושה כושר בחדר מדרגות ופיטר אותה. הוא אמר לה שהוא עושה לה טובה, כי יש לה יעוד אחר בחיים. לאחר מכן גלי נרשמה לקורס מדריכי פילאטיס בווינגייט והחלה להדריך.
הילה עמרני מזרחי, בת 37, הייתה תקציבאית בכירה במשרד פרסום של אדלר חומסקי, לאחר מכן הייתה מנהלת תקשורת בעיתון כלכליסט.
מבחינת הסביבה היא הגיעה לסטטוס הכי נחשק וממצה. אך היא חשה שזה לא בשבילה, לשבת  במשרד כל היום ושהיא רוצה משהו אחר.
מזרחי עזבה את עבודתה והחלה כמנהלת משמרת מינויים בהום פלייס.לאחר ששתיהן נפגשו בווינגייט הן ראו שיש להן אג'נדה משותפת וחזון משותף

למצוא את הייעוד

"מה היעוד שלנו? להראות לנשים שהן  מסוגלות אחרת, להמחיש שאפשר להיות חזקות יותר הן מנטלית והן גופנית  וכך להתגבר על קשיים".
הן הקימו את women nation, השיטת אימונים שלהן זה להעניק השראה עם שיטה הכוללת תזונה של קלינאית תזונה,
אימוני כושר פונקציונאליים והכי חשוב איך לנהל אורח חיים בריא.
"הבנו שאנחנו כנשים חייבות סוג של 'מפקדות' במובן הטוב כדי שיקשיבו, שימלאו את המשימות בקפידה. יש לנו מתאמנות במקומות שונים
אנחנו מגיעות לחברות שונות ומעבירות פעילות כושר אפילו על ספינות קרוז למיאמי. אנחנו חשות שאנחנו יודעות ומדברות את
השפה של הנשים, עונות על הרצונות שלהם. לא פעם כבר נתקלנו נתקלות במתאמנות שמספרות איך עשו שינוי בחיים שלהן בעקבות העבודה העצמית אצלנו".

אהבתם? שתפו
מאמרים נוספים
לשיתופי פעולה - דברו איתי
אהבתם? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים

ביחד ננצח קבוצת פייסבוק עזרה למפונים

ביחד ננצח הגרסא החיפאית

"ביחד ננצח – חיפאים מאחרים" זה שמה של קבוצת פייסבוק חדשה שהוקמה כדי לעזור למפונים מאזורי הלחימה להשתלב בחיפה, להכיר את העיר, לארח בחום ולהעניק להם פעילויות יוצאות דופן שאין להם בבתי מלון

קראו עוד »