יום ראשון, אני מרפרפת על עמודי החדשות, כהרגלי מאז שהתחלתי בחיי הקרוא וכתוב. (ולפני האינטרנט זה היה שלושת העיתונים הגדולים פלוס מבזקי
חדשות וטלוויזיה, אבל זכרונות בצד).
כמובן שאני עם חוסר שינה קל בעקבות שבת, כאילו הייתי דתיה ששומרת שבת וישנה כל היום ולכן קשה לה להירדם במוצ"ש. רק כשמדובר בי, הסיבה לחוסר השינה יותר קשורה לעודף טלוויזיה, סיבובים טרחנים שרק בשבת יש זמן עבורם וזלילות מיותרות. פתאום אני נתקלת במקרה ירדן הראל.
וכמו שקרה הרבה לאחרונה, אם כי צריך להגיד גם מהכיוון החיובי של חיבורים רומנטיים ואחרים, אני רואה שקרתה עוד פרידה בביצה. לצערנו אנחנו
חוזים ברבות כאלו, כי שנות השמונים לא יוצרות קשר וזה עידן אחר, ועדיין כל פעם זה מפתיע מחדש. שלא לאמר צובט בלב.
מבלי להיכנס לפרטים, יש פרידות שלא כזה מפתיעות. אבל כשמדובר בירדן הראל ובן זוגה עומרי שלום, גם עיני הטרוטות פתאום כמעט יצאו מחוריהן.
מההה? זה קורה ל-ה-ם? בטוח שקראתי טוב? או שמא חלמתי בהקיץ . בכל זאת מדובר בזוג, עזבו שהוא יפה, פוטוגני בצורה אינסטגרמית יוצאת דופן.
זה שטויות בעיני.
מדובר בזוג שמעולם, אבל מעולם, לא ציפיתי שהם ייפרדו. אינני יכולה להביא סיבה אחרת מעבר לקלישאות. זוג יפה, משדר חיוביות, מאלו שהולכים אחד עם השני באש ובמים, דרך כל מסלול הניסיון להיכנס להריון, דרך הפונדקאות והצילומים המאושרים עם התאומים. הבלוג המצליח שלה שעבורי הוא מעורר השראה ומוטיבציה, למרות, ואולי בגלל שהוא ממוקד יותר בנישת הלייף סטייל.
תזכורת: ירדן הראל ועומרי שלום ביחד מאז שהיא הייתה בת 14 וחצי והוא בן 16
זה יכול להיות צעיר יותר?. הם התחתנו כשהיא הייתה רק בת 21.
כן, ברור שזה צעיר וסיקסטיזי מידי. אני האחרונה שמאמינה בנישואין בגיל צעיר ובכל זאת, כשראיתי את העדכונים, ואימתתי זאת בכמה אתרים, הייתי כחולמת. חשבתי שאני לא רואה טוב. לא נראה לי שמישהו ראה את זה קורה, במיוחד אחרי הדרך המפרכת שהם עברו בדרך להבאת שני הילדים בהליך פונדקאי, ואחרי שהיא סיפרה על ההפלה שעברה. היה נדמה לי ששני אלו יעברו יחד את כל המכשולים.
החבר'ה האלה באמת נראו מאושרים, לעזאזל. באופן טהור כזה, נקי ואמיתי. אפילו סלחנו לה על זה שהיא הרגישה חובה לאומית כנראה לשתף אותנו בכל פיפס שעבר עליה, ולא הכל היה כזה חשוב, בואו.
אחרי הצהריים כשהתיישבה עלי קצת דעתי, פתאום הבנתי
כמה אנחנו מנסים לאחוז בפנטזיה של אהבת הנעורים שתחיה לעד. אבל האם זה באמת יתכן בכלל?
למה אנחנו חושבים, או בוחרים להאמין באשליה הזו שאם בני זוג ביחד מגיל הנעורים, זה אומר שהם באמת יישארו כך? יכול להיות שיש לנו ציפייה כזו שהם לא ישברו לנו את הפנטזיה? יותר מאשר לחשוב על מה שבאמת קורה שם באמת, דברים שפיד האינסטגרם לא יסבול.
הרי לא יתכן שאדם יישאר כפי שהוא בגיל 16, 28, ו-36. או בואו נקווה שזה לא יהיה כך. אנשים מתפתחים, מתקדמים ומשתנים. כלומר, חלקם. היושב במרומים יודע שאני לא מי שהייתי לפני שנתיים או שנה. ואם הייתי מתחתנת עם מי שהיו החברים שלי בגיל 25 או 30, זה היה נגמר בגירושין אחרי שנה גג. לא, אני לא פסימית.
או שאולי זו הדרך שעברו ירדן הראל ועומרי שלום. אחרי התלאות שייסרו אותם בדרך להבאת ילדים לעולם. אולי אתה אומר לעצמך, שמי שעובר את זה ומצליח בהליך הפונדקאות היקר והלא פשוט, יכול כבר לעבור את הכל. כל השאר קטנים עליו. הם פשוט כל כך הכניסו תקווה, כך אני מאמינה אצל הרבה אנשים. גם כאלו שעוברים פונדקאות. או 'סתם' כאלו שרוצים להיות הורים ולא 'הצליחו' להיות שם בגיל או במצב המצופה ממך בחברה הישראלית.
ונקודה קצת אחרת בעיניין קשיי הילודה
אני אגיד משהו שאולי יהיה קצת חדש לכמה אנשים. חשיבה כזו יותר, תקראו לזה, עמוקה או רוחנית. אני אזכיר זאת בדרך עקיפה.
באתר של רינת גל שיצרה את שיטת תרגוף, לדבר עם הגוף, ואני שמה כאן קישור שלה לא מתוך שיתוף פעולה, אלא כי התלהבתי מהסיפורים המעוררי השראה שלה, היא מספרת, בלשונית הפוריות, סיפורים על נשים שהצליחו להכנס להריון שנים רבות אחרי שחשבו שזה כבר לא יקרה. ראיתי את זה בעוד מקומות. הסיפור של אלו שנפרדו מבני הזוג שלהם, ופתאום אחרי שנים רבות, הצליחו להיכנס להריון באמצעים אחרים וממש מהר יחסית. זה מסעיר ומדהים בעיני, כאילו היקום מסמן לך כאן משהו.
אולי היקום גם מסמן לכאורה משהו לירדן הראל לכאורה או לבן הזוג שלה. יכול להיות שמהפרידה הזו הם דווקא יצמחו בכיוון שלא ציפו לו. אולי אם ירצו ילד נוסף, בהנחה ולא יחזרו אחד לשני ויבחרו לעשות זאת עם פרטנר או בדרך אחרת, פתאום זה יזרום להם יותר בקלות.
אם הם לא מיצו אחרי תאומים…
