הטור של בן : ביקומים מקבילים הכל שונה

בימים האלה, בזמן כתיבת שורות אלו, הייתי אמור להיות באוסטרליה בטיול שורשים עם אבא שלי, אחי ואחותי. אבא שלי גדל באוסטרליה וזה היה אמור להיות מפגש משפחתי עם בני דודים שלו. מעולם לא הייתי באוסטרליה. הנסיעה תוכננה להיות ב-28 באוקטובר עד אמצע נובמבר. כעת היינו שותים בירה בפאב מקומי במלבורן, צופים בטלוויזיה האוסטרלית ומתאוששים מהטיסה הארוכה כולל נחיתת ביניים בדובאי. אבל התכנון שונה עקב המצב הנוכחי.

בשבועות האחרונים בזמן המלחמה חשבתי לעצמי האם היינו בסיטואציה הזאת? האם יש יקומים מקבילים?

האם הייתי במצב אחר בכל יקום מקביל מזווית של התרחשויות. לדעתי יש לי מעין חזיון. השם של שי רגב, שעליה כתבתי, עדיין מהדהד בי. כמו שציינתי, מעולם לא הכרתי אותה אבל היא הייתה מוכרת לי מאיפה שהוא. אני מאמין שיש יקום מקביל שבו אנחנו יכולים להגיע אך ורק בחלומות עמוקים. כמו כן, המלחמה הייתה בחלומות האלו. חשבתי עם הזמן לכתוב אותם על הכתב ולנסות לא להישמע כמו אחד שלוקה בפוסט טראומה או אחד שחווה כאבי נפש על המתים.

אני מאמין שכל מה שצריך לקרות קורה לא במקרה. אנחנו לומדים כל על הזמן על חיינו מבלי שנרגיש. למשל, בחלומות שחלמתי שביקום מקביל מסוים הייתי עם שי רגב כזוג שצופים במשדר מיוחד של ביבי שבו הודיע על חשיפת מזימתם של האיראנים בשיתוף פעולה עם חיזבאללה וחמאס על מלחמה איזורית. ביקום מקביל אחר, שי רגב ואני היינו במסיבת הטבע רעים, מסתתרים במיגונית ולאחר מכן רצים לעבר העצים אך הקליעים שפגעו בנו. כשראיתי שטומנים אותי ליד שי רגב, בת קול אמרה לי "תתעורר, זה רק חלום" ואכן התעוררתי. אני מאמין שיש בי "מתנה" מסוימת לראות את העולמות המקבילים מבלי לבקש. התעמקתי בזה בשבועות האחרונים. רק לנשמות גבוהות יש את הזכות להגיע לעולמות אלה. לא אתאר פה על החוויות שלי בעולמות מקבילים וכן "הביקור" בעולם הנשמות שזה מרתק, אבל אגיד משהו שאפשר לומר: אנחנו אנרגיה. כלומר, הנשמות שלנו הן אנרגיה ייחודית. אין להן גוף, מין, מגדר, גיל וזמן. לפני שאנחנו נולדים, לפי האמונות של דתות רבות, אלוהים שאותו אני מכנה הבוס וכוח עליון הוא שמכתיב לנו את המסע בחיים החדשים. אך, הכל משתנה בזמן שאנחנו בחיים.

כן, בוודאי שאתם שואלים את עצמכם למה אני כותב על מוות מבלי לפחד על זה

תמיד סיקרן אותי נושא המוות. מגיל צעיר אני מתעסק בשאלות פילוסופיות על מהות המוות. תמיד עניין אותי מי נפטר כדי לדעת עם מי אפגוש אחרי שיגיע זמני. על פי מאניס פרידמן, מרצה מבוקש לענייני יהדות, משפיע, פילוסוף וסופר חב"דניק, המוות הוא בעצם חידלון של הגוף. אנחנו נפרדים בסך הכל מגוף של יקירנו. לכל נשמה יש את הזמן שלו להיפרד מהגוף שהיה לביתו לזמן קצר. אני מאמין שלכולנו יש משימה בחיים שבו אנחנו לא יודעים שזה המשימה. לפעמים אנחנו מקבלים משימה באמצע החיים מבלי לדעת וטוב שזה ככה כי עדיף לא לדעת על מנת להתחמק מהמשימה.

בשבוע הראשון שלי לתואר הראשון ישבתי באודיטוריום במוסד אקדמי שבו למדתי. למרות החרדה על הלימודים כמתכונת שונה על אף שעשיתי מכינה קדם אקדמית, חשבתי על חללי צה"ל ממבצע צוק איתן. לקרוא על השאיפות והתוכניות לאחר שירותם גרם לי למחשבה אילו לא היו נהרגים בקרבות. לכל אחד היה תוכניות לעתיד. חלקם רצו לטוס לחוץ לארץ, ללמוד ולעבוד. ככה זה בחיים, אנחנו לא יודעים מה ייקרה מחר. כמו במלחמה הנוכחית, אני שומע על השאיפות ותוכניות עתידיות שלהם לאחר שירות הצבאי, אך הכל נגדע. בכל מלחמה נהרגים אנשים שיכלו לשנות את העולם לטוב ולרע. היו כאלה ששרדו כדי לספר והפכו לאמנים מצליחים בכל מלחמות גם בעולם. לצערנו הרב לא נוכל לזכות בכישוריהם של הנהרגים בקרבות. אני עדיין שומע על הניסים של הניצולים ב-7 באוקטובר. מי יכל להאמין שאחרי תופת נוראי יינצלו אנשים בעל כורחם. חלקם בגלל לא חשבו להיות גיבורים. היו כאלה שנלחמו עד מותם בשביל להציל את האחרים.

השיבושים בחיינו בעקבות המלחמה מורגשים. חלק מאיתנו לא ישן במשך הלילות מחשש לאזעקות. זהו שגרה לא רגילה בשבילנו

למרות שאנחנו מדינה עם ניסיון רב במלחמות, אנחנו עדיין לא התרגלנו לזה. טוב, יש ציניקנים ובצדק שאומרים שמלחמות ישראל הן בעצם מבצעים במלחמות שונות ברחבי העולם. עדיין מתחוללת מלחמת אזרחים בסוריה ומלחמת רוסיה-אוקראינה, אך במקום זאת העולם מתעסק על "הסבל" הנוראי של תושבי עזה. כן, יש שם חפים מפשע שנהרגים, אך זה תוצאה של לחץ מצד החמאס. העולם עדיין לא מבין על החומרה של אירועי 7 באוקטובר. ההסברה של "חמאס" מצליחה לשכנע את העולם על נרטיב מסוים שהוא שגוי לחלוטין. העולם לא אוהב שתינוקות מתים, לכן חמאס מנצל זאת בשביל בקשות הומניות. רשתות החברתיות משפיעה מאוד לעומת לפני עשרים שנה שרק התקשורת המסורתית השפיעה. כללי המשחק השתנו. בכל שנייה מועלה תעמולה שקרית נגד ישראל ואנחנו קונים את זה.

אחזור לתכלית הטור הזה. אני מאמין שביקומים מקבילים הכל שונה. אולי שם יש חיים נורמלים מאשר שלנו בעיקר בתקופה הלא קלה במלחמה על קיומנו. יקומים מקבילים יכולים גם להופיע ביצירות מוזיקליות כמו "דמיין" של ג'ון לנון שבו הוא מתאר שאין גן עדן או גיהנום, שאין גבולות, אין פחד, יש חופש מדאגות ואנשים שחיים בהרמוניה. נושא של יקומים מקבילים עדיין מסקרנים בני אדם אולי בגלל החיפוש למקום יותר טוב. אך צריכים להבין שייתכן ביקומים מקבילים יותר נורא מהיקום הנוכחי שאנו חיים, כמו שציינתי בטור זה.

כל מה שאנחנו מקווים הוא שנעבור את היום. העיקר שנספיק לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות לפני שזה יהיה מאוחר. עלינו לזכור שיש לנו משימות בחיים הנוכחים מבלי שנדע כי הכל משתנה. יש דוגמה לכך שבפרק ג' בספר קהלת יש מילים שמפרשות את העולם הנוכחי. מגילת קהלת, לפי המסורת היא נכתבה על ידי שלמה המלך ובעצם זה אחד מהכינויים שלו, היא אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספק משמעות ונצחיות למעשי האדם ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנה כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

על פי המסורת, קוראים את המגילה בשבת חול המועד סוכות. כנראה זה מה שהיה אמור להיות ב-7 באוקטובר. קהלת פותח בקביעה "הכל הבלים הכל הבל" ובשאלה "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?". בתחילת פרק ג' שבו ציינתי נכתב כך: " (א) לכל, זמן; ועת לכל חפץ, תחת השמים. (ב) עת ללדת, ועת למות. עת לטעת, ועת לעקור נטוע. (ג) עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות. (ד) עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד. (ה) עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים, עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. (ו) עת לבקש ועת לאבד, עת לשמור ועת להשליך. (ז) עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר. (ח) עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת לשלום".

לכל זמן יש את הדרך שלו, כך מנסה להסביר שלמה המלך. המילים הללו השפיעו על ההיסטוריה האמריקנית בשנות השבעים בתקופת מלחמת ויאטנם. פיט סיגר לקח את המילים ועיבד אותן לשיר ‘’Turn! Turn! Turn!’’ בשביל להקת "הבירדס". כותרת השיר הוא תוספת של סיגר והוסיף את השורה האחרונה: "עת לשלום, אני נשבע שזה לא מאוחר מדי!". עיבוד נוסף לשיר של סיגר הוא אצל להקת "אבטיפוס" שבפזמון נכתב: "שמע אלי וענני כי הנני לבדי, שמע אלי וענני כי הנני".