אחרי ירידה במשקל של 85 ק"ג סיגל נהייתה מאמנת אישית למקוצרי קיבה

"קודם כל אני דואגת להיות מאושרת, להסיר תסכולים שידחפו אותי לאכילת יתר", כך אומרת סיגל בר, 58, אחת שיודעת משהו על ירידה במשקל. לפני 12 שנה ירדה 85 קילו ממשקלה אחרי שהגיעה למשקל של 140 ק"ג. איך עשתה את זה אתם בטח תוהים? קיצור קיבה עוזר אבל לא רק.

לטענתה זה נתן לה התחלה טובה כמו קביים, ולמרות שרוב קיצורי הקיבה נכשלים לפי נתוני מבקר המדינה שציין כי ישראל היא המובילה בעולם במספר ניתוחי קיצור הקיבה החוזרים, סיגל היא דווקא אחת מאלו שמצליחות כבר שנים לשמור על הירידה במשקל, זה לא אירוע של מה בכך בעולם הזה שבו הסטטיסטיקה לא לטובת המרזים.

הבן שלה עומר, גדל  רוב חייו עם אמא במשקל אוביס,  140 קילו המתפרשים על אשה לא גבוהה. "המשקל מנע ממני לתפקד ולהסתובב עם בני הצעיר, בטח שלא הלכתי אתו בקיץ לים וגם לא ביליתי איתו בגני שעשועים", היא אומרת, "כיום המצב אחר לגמרי, אבל אי אפשר להזיז את הגלגל אחורה. הילדים שלנו גדלים ובעיית ההשמנה אצל הורים הופכת כפייתית. על הדרך הם מפספסים חוויות שמאוד קשה לתפוס בהמשך החיים".

היא כן עשתה סוג של תיקון, בסופו של דבר החליטה להוריד במשקל ולהתמודד עם כל מה שלא יכלה לעשות עם בנה בגלל ההשמנה. אחרי שנים, הגשימה את החלום לצלול עם הבן שלה שהוא במקרה גם בעל מועדון צלילה במקסיקו.

הדרך מאוביס עד ירידה במשקל

מרתק לשמוע אותה. זה מה שהיא מספרת:

"בחיים אני לא אשכח את זה.

זה קרה לפני 25 שנה. אמנם אני עדיין לא מספיק זקנה בשביל לזכור לפרטים מקרים מהעבר ולשכוח מה עשיתי אתמול בערב אבל אני מתקדמת לשם… וחוץ מזה, את הסיפור הזה קשה לי לשכוח. אולי בגלל שכל כך התביישתי במה שעשיתי, אולי בגלל שלמדתי המון על עצמי מאז, הרבה בזכות האירוע הזה.

נסענו ביחד, בעלי דאז ואני, נכנסנו לחיפה ובעיר התחתית היה, ועדיין קיים, מוסד שווארמה ותיק וידוע שאהבנו לאכול בו. הוא אמר שבא לו שווארמה ואני אמרתי שאני לא אוכלת. אני מצליחה כל כך יפה בדיאטה שלי עכשיו שאני לא מקלקלת לי.

ככה אמרתי ותליתי על החזה את אות הגבורה. נשארתי באוטו והוא הלך לדפוק את המנה וחצי שלו וחזר כולו מדיף ריח עמבה. על טעם וריח אפשר להתווכח אבל בנקודת הזמן ההיא, שבה אני, הגיבורה, כובשת את יצרי ומתאפקת, זה היה הריח הכי טעים בעולם.

מלכוד השווארמה

גיבורה, גיבורה, אבל שלושה ימים לאחר מכן, כשהייתי לבד בבית ואף אחד לא ראה ולא יכול היה לדעת נכנסתי לאוטו, נסעתי 20 דקות לשווארמה ההיא, לבד, במיוחד, קניתי שתי מנות ועפתי משם הביתה לטרוף אותן באין רואים.

אז, בימים ההם, עדיין לא הגעתי לשיא משקלי אבל בהחלט צעדתי בבטחה אל עבר 140 הקילוגרמים הסופיים. סופיים, לא כי אי אפשר יותר. סופיים כי שם עצרתי את העולם, אמרתי פוס, אני רוצה לרדת.

העניין הוא שלכל דיאטה יש מוצאי דיאטה. תראו לי אנשים שעשו דיאטה רק פעם אחת בחיים שלהם, עברו בהצלחה תהליך של ירידה במשקל, ירדו את כל מה שהם רצו לרדת, הפסיקו את הדיאטה ונשארו במשקל הרצוי. תראו לי.

עברו עוד כמה שנים מהאירוע המכונן ההוא ואני הלכתי לניתוח קיצור קיבה. למזלי, כפי שאתם רואים, אני זוכרת פרטים מצוין וגם לומדת מהם משהו אז רגע אחרי הניתוח שלי החלטתי שאני לא עושה דיאטה יותר לעולם. אף פעם. ויהי מה. בדיוק בגלל שלמדתי על עצמי שאם אני בדיאטה בסוף יגיע היום המר והנמהר שבו אדהר לאיזה מוסד מזון ואאביס את עצמי למוות רק כי מגיע לי פיצוי על הסבל.

מאז עברו עוד לא מעט שנים, אני כבר 85 קילו פחות, אוכלת מה שאני רוצה, מה שאני אוהבת, לא מסכימה לקבל איסורים, לא מסכימה לפיצוי.

לא מסכימה לסבול. תרשמו לפניכם, לא מסכימה לסבול! כי זהו הסוד מאחורי ההצלחה רבת השנים שלי עם ניתוח קיצור הקיבה. זה לא הניתוח שהצליח. זו אני שהצלחתי, בניגוד לרוב המנותחים שעולים בחזרה במשקל. למה? כי אני לא מסכימה לסבול.

מה שהוצאתי מחיי בשנים האלה לא היו סוגי מזונות אלא סוגי אנשים, חוויות, רגשות, עיסוקים, מחויבויות, כל מה שגרם לי סבל…

מי שמוכן לשלם את המחיר הרגשי על שינוי רדיקלי בחיים שלו, מוכן ללמוד לומר לא לאנשים במקום לאוכל, מוכן להעמיד את עצמו במקום הראשון גם אם יהיו כאלה שזה לא ימצא חן בעיניהם, מוכן למצוא בכל דבר את הטוב, השמח והמועיל, מוכן לצאת מפוזיציית הקורבן ולעלות על דוכן המנצחים של חייו הוא זה שיצליח גם בניתוח קיצור קיבה.

– את מאמינה שהניתוח הוא הפתרון? אני שואלת

גם. לא רק. אי אפשר להצליח לרזות אפילו עם ניתוח, בלי להצליח בשום דבר נוסף בחיים. תשאלו את עצמכם בפשטות, מה אני רוצה להשיג בחיים שלי? בשביל מה אני רוצה להיות רזה? האם ירידה במשקל זה החלום שלי? שם המפתח.

אפשר למצוא עוד עיניין באתר שלה סיגל בר – לרזות דרך הקיצור, מאמנת אישית למקוצרי קיבה.