אחרי יותר מ- 20 שנה שכף רגלי כמעט ולא דרכה באוניברסיטת חיפה, הפעם הייתה לי סיבה טובה להתלבש יפה. החוג לעיצוב אופנה של (מה שהיה) המכללה לעיצוב ויצ"ו התאחד עם האוניברסיטה וזו פעם ראשונה שעושים כאן צוגה. הרבה יותר מעניין מהקורסים שנאלצתי לקחת אי אז בשנות ה-2000 בפקולטות לחינוך וסוציולוגיה. והפעם זה היה מרהיב.
העבודות המוצגות הן תוצר של ארבע שנות לימוד, מחקר ויצירה בחוג לעיצוב אופנה היחיד בישראל המעניק תואר אוניברסיטאי בעיצוב אופנה.
פרופ’ לאה פרץ, דיקנית בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה: ״לפני שנתיים בדיוק, חל המיזוג המיוחל בין האקדמיה לעיצוב ויצ"ו לבין אוניברסיטת חיפה וביה"ס לעיצוב השתלב בצורה מופלאה עם אוניברסיטה מחקרית, שילוב תקדימי בהשכלה הגבוהה בארץ״
ד״ר רחל גץ-סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה:
״השנה מציגים את עבודת הגמר של החוג עיצוב אופנה מתוך מבט מורכב על דור יוצרים הפועל מתוך מציאות משתנה ורוויית אתגרים. רבות מן העבודות עוסקות באובדן, בזהות, בזיכרון ובשייכות ומראות כיצד עיצוב אופנה יכול להפוך חוויות אישיות של כאב ושבר לשפה חזותית, חומרית וחברתית. מן העבודות עולה תפיסה של יופי שאינו נפרד מן המציאות שבה הוא נוצר, אלא מתעצב מתוכה. דרך הגוף, הבגד והחומר, הפרויקטים מציעים קריאה עכשווית של אופנה כמרחב של מחקר, פרשנות תרבותית וחשיבה ביקורתית".
עוד מעט הפירוט אולם בקצרה, בין הפרויקטים בתצוגה: קולקציה שנולדה ממכתבי אהבה שנשלחו בין בני זוג בתקופת מלחמה, פרויקט שנוצר מתוך גובלן שהותירה אם המעצבת לא גמור לאחר שחלתה בדמנציה, קולקציה העוסקת בגלגול נשמות על פי האמונה הדרוזית, קולקציה העוסקת בתחושת הזרות של מהגרת מברית המועצות ובחיפוש אחר שייכות.
לצד העיסוק בתכנים אישיים וחברתיים, בולט השנה שימוש נרחב בעבודות יד, רקמה, סריגה, פיתוחי טקסטיל וטכניקות מסורתיות לצד טכנולוגיות חדשניות.
תצוגת הגמר התקיימה במעמד ראש עיריית חיפה יונה יהב, נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' גור אלראי, דיקנית ביה"ס לעיצוב פרופ' לאה פרץ וראש החוג לעיצוב אופנה ד"ר רחל גץ סלומון, מעצבי אופנה כמו דורין פרנקפורט ואנשי תקשורת. את הערב הנחתה שירה גוטמן שהחליפה ארבעה לוקים בעיצוב הסטודנטים מביה"ס לעיצוב של אונ' חיפה.
סרטון של כל התצוגה בההפקת יריב דגן כאן https://drive.google.com/file/
הנה כמה מן הקולקציות שהרשימו:
הקולקציה של הסטודנט פאדי קסיס | Fadi Kassis
ניצוץ הקסם האחרון | The Last Spark of Magic
קולקציית גברים ונשים, בהנחיית שחר אבנט
הקולקציה עוסקת במרחב הפנימי שבו נשמרים חלומות, כמיהות ודימויים שלא מצאו את דרכם אל המציאות. מתוך התבוננות במתח שבין העולם הגלוי לבין העולמות הנסתרים שהאדם נושא בתוכו, נבחן הרגע שבו הפנטזיה מבקשת להתממש ואת הכוחות המונעים ממנה לעשות זאת. באמצעות ציור ידני ועירוב טכניקות וחומרים מלאכותיים וטבעיים, מתקבלת שפה חזותית המבקשת לחשוף ובאותה נשימה גם מסתירה, ומעניקה צורה חומרית לדחפים, לרגשות ולזהויות החבויות מתחת לפני השטח.
הקולקציה של הסטודנטית שירה טסלר | Shira Tesler
ריקוד השירוֹת | The Dance of My Selves
קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש
הקולקציה נולדה מתוך תקופה של טלטלה, שבה תחושת העצמי המוכרת התפרקה לחלקים. מתוך התבוננות במצבי הנפש המשתנים ובסתירות המתקיימות בו־זמנית בתוך האדם, התפתח מחקר אישי הבוחן כיצד זהויות שונות, לעיתים מנוגדות, חולקות את אותו גוף ואת אותו סיפור חיים. הסריגה הידנית, שהיא לב הקולקציה, משמשת כאן לא רק כטכניקה אלא כמטאפורה: חוט אחר חוט, קשר אחר קשר, נאספים חלקי העצמי וסורגים אותו לכדי צורה לכידה. הקולקציה אינה מבקשת למחוק את השברים או לאחותם לחלוטין, אלא לאפשר להם להתקיים יחד, כמרקם מורכב ומארג שלם.
נור אלהודא דיב | Nour Alhuda Deeb
האגדה על הגבר הערבי | An Arab Man's Tale
קולקציית גבריםמנחה: אהרון גניש
את דמות אביה, שנפטר בילדותה, מכירה המעצבת בעיקר דרך שברי זיכרונות, סיפורים ותמונות. מתוך אותם שברים היא מבקשת להרכיב מחדש דיוקן של גבר ערבי כפי שהוא מתקיים בזיכרון, בדמיון ובתרבות. דמותו של האב – מוסלמי אדוק, נהג משאית וצייד ציפורים – ניצבת במרכז הקולקציה כמקור לשלל מניפולציות טקסטיליות שפותחו במעבדה חומרית המבוססת על סמלים מוסלמים וערבים. בין דמות פרטית לאגדה משפחתית, הקולקציה בוחנת את האופן שבו זהות גברית עוברת מדור לדור, ואת כוחם של זיכרונות לעצב סיפורי חיים.
קתרין קסיס | Catherine Qassis
נַפַסְ | Nafas
קולקציית נשים
מנחה: אהרון גניש
נַפַסְ – מילה ערבית שמשמעותה נשימה, וששורשה הלשוני קשור גם למושגים של נפש, נשמה וחיוּת. הקולקציה עוסקת בתהליך של לידה מחודשת מתוך מערכת יחסים רעילה. הפרויקט מנסה לאתר את האפשרות להשיב את הנפש מחדש באמצעות עבודה טקסטילית חדשה של רקמה ידנית ותפירה מסורתית. בהשראת פעולת הנשימה והמים כסמל לטבילה ולטיהור, הקולקציה עוסקת ברגעי המעבר שבין אובדן לצמיחה, בין מחיקה לבנייה מחדש. היא מציעה מבט על כוחה של ההתחדשות ועל האפשרות להשיב לעצמי את קולו, את זהותו ואת חיוניותו לאחר שנים של מחיקה.
ירדן מרום ישראלי | Yarden Marom
שם הפרויקט: הנרי אביטבול | Henri Abitbol
קולקציית נשים
מנחה: אהרון גניש
הקולקציה מספרת את סיפורו של הנרי אביטבול ז"ל, בן למשפחה יהודית ממרקש, שבחר לעלות לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה. דמותו משלבת בין מסורת מרוקאית עמוקה לבין ההשפעות האירופאיות שספג בתקופת השלטון הצרפתי במרוקו. מסעו לארץ, שהתרחש באמצעות שיט תענוגות, חושף מפגש בלתי צפוי בין חלום העלייה הציוני לבין עולם של אלגנטיות, שמפניה, וויסקי, סיגרים ותרבות פנאי אירופאית. מתוך המתח שבין מרוקו לצרפת, מסורת לקוסמופוליטיות ובין גבוה לנמוך, משרטטת הקולקציה דיוקן של גבר מרוקאי גאה במורשתו, אשר נשא עמו זהות מורכבת ועשירה, והפך אותה למקור של עוצמה ואלגנטיות.
דניא חביש | Dania Hbaish
נוטוקי (הגלגול שלי) | NOTOKI
קולקציית נשים
מנחה: אהרון גניש
אמונת גלגול הנשמות תופסת מקום מרכזי בתרבות הדרוזית ומעצבת את תפיסת הקשר שבין חיים, זיכרון וזהות. מתוך חוויה אישית של קיום בין שתי זהויות ותחושת המשכיות החוצה את גבולות החיים הבודדים, בוחנת הקולקציה את האפשרות שהנפש נושאת עמה עקבות מעולמות קודמים. הקולקציה בוחנת את היחסים בין גוף לנשמה, ומציעה מבט על זהות כמרחב מתמשך הנבנה מחדש בכל גלגול. באמצעות שכבות, שימוש בבדים טבעיים, חיבורים טקסטיליים והפרדות, מתורגמים רעיונות של מעבר בין עולם הווה לעולמות עבר.
יפעת מנדבי | Yifat Mandabi
שם הפרויקט: משהו חסר | Missing Out
קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש
הקולקציה עוסקת במחלת הדמנציה ובחוויית ההתמודדות עם אובדן הדרגתי של אדם אהוב. דרך זיכרונה של האם השוכחת, נבחנים הפחד משכחה, תחושת ההיעלמות האיטית והפער בין נוכחות פיזית לבין אובדן זהות. הבגדים משקפים תהליכי התפוררות והיעדר באמצעות פירוקים, חסרים וחשיפות, לצד מוטיבים של הגנה ורוך בהשראת שמיכת הפוך שליוותה את האם בתקופת מחלתה. שפת הטקסטיל נשענת על גובלנים ורקמות שיצרה האם, ומעניקה להם פרשנות עכשווית באמצעות טכנולוגיות הדפסה מתקדמות בשיתוף פעולה ייחודי עם חברת STRATASYS, החברה המתקדמת ביותר בעולם להדפסות תלת ממד על טקסטיל.
סמדר לוי | Smadar Levi
מהחזית באהבה | From the Front, With Love
קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש
הקולקציה עוסקת בחוויית ההמתנה של מי שנותרת בעורף בזמן מלחמה, ונעה בין געגוע, תקווה, אהבה וחרדה. במרכז הפרויקט ניצבת דמותה של האישה הממתינה לשובו של אהובה מן החזית. שפת העיצוב שואבת השראה ממכתבים שנשלחו בין בני זוג בתקופות מלחמה ומתרגמת אותם לצלליות, לקווי גזרה ולפרטי לבוש. טכניקות עבודה מתקדמות יוצרות שילוב בין בדים רכים למבנים חדים, ומבטאות כך את המתח שבין רומנטיקה לכאב ובין פרידה לתקווה לעתיד משותף.
כריסטינה בזאן | Cristina Bijan
שיקסע | Not Kosher
קולקציית נשים
מנחה: אהרון גניש
הקולקציה עוסקת בתחושת זרות ובחיפוש אחר שייכות בתוך החברה הישראלית. דרך זיכרונות ילדות של מהגרת מברית המועצות נבחנת התמודדות עם דחייה, פערים תרבותיים וביקורת כלפי מוצא, ואת האופן שבו זהות מתעצבת במפגש בין תרבויות. הפרויקט עוסק במתח שבין הרצון להשתלב לבין הצורך לשמר מורשת אישית ומשפחתית, ומעלה שאלות על קבלה, שונות והכרה. באמצעות שימוש בדימוי החזיר כסמל וכמשל הקולקציה מבקשת להעניק מקום לחוויות של אחרוּת ולהפוך אותן למקור של כוח ונראות.
יובל פיין | Yuval Fine
תחיית המתים | Resurrection
קולקציית גברים
מנחה: גולן טאוב
רעיון תחיית המתים מלווה את התרבות האנושית לאורך דורות, ומשמש מקור לאגדות, אמונות וחזונות גאולה. הקולקציה עוסקת בכמיהה האנושית להתגבר על סופיות המוות ובאפשרות של איחוד מחודש בין גוף לנשמה. בהשראת מקורות מגוונים – משירתו של יהודה עמיחי, דרך טקסים יהודיים ועד יצירותיו של אלברטו ג'קומטי – בוחן הפרויקט את הרגע שבו החומר שב אל החיים וצומח מחדש מן האדמה. על ידי עבודה של רציעה וצריבה על עורות, הקולקציה מבקשת ללכוד את נקודת המעבר שבין כליה להתחדשות, בין היעדר לנוכחות, ובין מציאות לאוטופיה.
רז בכר | Raz Bechar
רנסאנס עצמי | A Renaissance of the Self
קולקציית גברים
מנחה: גולן טאוב
הומופוביה מופנמת היא מצב שבו אדם מפנים מסרים שליליים של החברה כלפי זהותו, היוצרים אצלו שנאה עצמית. זהו מאבק פנימי בין הרצון להתאים לנורמות המקובלות וההטרונורמטיביות לבין הזהות האמיתית. הפרויקט בוחן את התהליך המטמורפוזי של שלבי התפרקות הזהות הפגועה, עד ללידה מחדש של זהות שלמה וקבלה עצמית. בתהליך זה של מאבק עצמי נגד ההומופוביה המופנמת הופך הכאב לחומר ולכוח יוצר וכתוצאה מכך יכולה להפוך לתצורה חדשה של יופי. באמצעות תדמיתנות משולבת מגדרית מציגה הקולקציה אפשרות חדשה לקריאת הגוף ומציעה את הקוויריות כפתרון וכסדר אופנתי חדש.
אופיר נריה סטמוס | Ofir Neria Satmas
לא קל לה | Between Lace and Loss
קולקציית נשים
מנחה: שחר אבנט
הקולקציה עוסקת בתופעה ההיסטורית של חתונות במהלך השואה. מתוך מציאות של אובדן, עקירה וחוסר ודאות, החתונה מקבלת משמעות החורגת מטקס אישי והופכת למעשה של תקווה, המשכיות ובחירה בחיים. הקולקציה עוסקת במתח שבין שבר לצמיחה, בין פגיעוּת לעוצמה, וביכולתה של אהבה לשמר אנושיות, זהות ועתיד גם ברגעים החשוכים ביותר. באמצעות שילובי הדפסים של מסמכי מקור היסטוריים ופיתוחי טקסטיל עכשוויים מציגה הקולקציה את החיבור הבלתי אפשרי שבין שמחה לאסון.
לינה רמאל | Lena Rammal
לא מדברים על זה | Unspoken
קולקציית גברים
מנחה: גולן טאוב
הקולקציה נולדה מתוך התבוננות ברגשות שנשארים בפנים – אלה שאינם נאמרים, אך ממשיכים לפעול מתחת לפני השטח. היא עוסקת בפער שבין מה שאדם מציג כלפי חוץ לבין מה שהוא נושא בתוכו: פחד, כאב, פגיעוּת, כעס או כמיהה שלא קיבלו מילים. בתוך מציאות חברתית הדורשת שליטה, איפוק והתאמה, הבגד הופך למרחב שבו אפשר להסתיר, אך גם לרמוז ולחשוף. דרך שכבות, סגירות, פתחים ומתח בין פנים לחוץ, הקולקציה מבקשת לתת נוכחות למה שלא מדובר, ולהפוך את השתיקה לשפה חזותית.
יסמינה עוידאת | Yasmina Awidat yasmina
שם הפרויקט: פריחה בין עולמות | Blooming Through
קולקציית נשים
מנחה: שחר אבנט
הפרויקט נולד מתוך חוויית החיים בכפר מג׳דל שמס שברמת הגולן, מקום ייחודי הנושא עמו נוף עוצמתי, מסורת דרוזית, קרבה לאדמה ונוכחות מתמדת של גבול. הקולקציה משלבת אלמנטים מן הלבוש הדרוזי המסורתי עם פרשנות עכשווית, תוך שימוש בקפלים, שכבות, עבודות יד וטקסטילים שנוצרו בהשראת חקלאות הדובדבנים המשפחתית, נופי הגולן והגבול. הקולקציה מבקשת לבטא געגוע, שייכות וחיבור למקום מתוך דיאלוג בין עולמות הנושאים בתוכם זיכרון של כאב, יופי ותקווה.
אמארה חאטר | Amara Khater
שם הפרויקט: מה את חיפאית עכשיו? | So, are you a Haifa girl now?
קולקציית נשים
מנחה: אהרון גניש
הפרויקט נולד מתוך מעבר מכפר קטן שעל הגבול הסורי ברמת הגולן אל חיפה. המעבר לעיר הגדולה משנה את המבט על הגוף, על הלבוש ועל תחושת הבית, ומעלה כאב של שייכות כפולה: הרצון להיטמע במקום חדש לצד המחויבות למשפחה, למסורת ולנוף שממנו באים. הקולקציה בוחנת את הלבוש כמרחב של זהות משתנה: מה נלבש בכפר, מה נלבש בעיר, ואילו סימנים נשארים על הגוף גם כשהסביבה מתחלפת. במרכזה מופיע שיער המדמה את שערן של נשות המשפחה הדרוזית. השיער מחבר בין בדים, ונעשה לחומר של זיכרון, קרבה והמשכיות. דרך החיבורים, השכבות והמפגש בין חומרי הלבוש, הקולקציה נותנת צורה לתחושת המעבר: חיים במקום חדש מבלי לוותר על המקום שממנו באים.
