הנוירולוגית אמרה לו שהוא לא יהיה עיתונאי. אבל לפעמים צריך להקשיב לעצמנו מאשר לאחרים בקשר לעתיד. בן דולינקו מספר על חוויותיו על חיפוש העתיד וכן המכשולים בדרך כולל הסחות דעת של אנשים מסביבו

אני מוצא את עצמי שוב בלי עבודה. בזמן מלחמה, גר עם ההורים בגיל 33 , מסביר לאנשים למה אני לא לומד בארצות הברית למרות האזרחות האמריקאית. תופתעו

בן דולינקו ממשיך במסעיו בארץ במסגרת עבודתו כסוקר ובודק מה הקשר בין נהג רכבת לבן בן ברוך?

בן דולינקו החל לעבוד בתור סוקר תחבורה ציבורית מטעם משרד התחבורה. הוא נע בתוך אוטובוסים, יש יתרונות וחסרונות, אולם התפקיד הזה מביא אותו להרבה מקומות מעניינים ולחוויות שעליהן לא חלם

הצבא הציע לשחרר את בן דולינקו משירותיו. הוא סירב וזה הפך לשירות צבאי בלתי נשכח

סוף סוף מצאתי עבודה , קשה לעיתים, מעניינת, פגשתי אנשים ומקומות אבל פתאום קיבלתי בשורה מפתיעה שהפכה את הכל

בן דולינקו אמנם מצא עבודה, כבקר תחבורה ציבורית ובכל זאת המחשבות מכרסמות בו. עד כדי תהייה אם ארה"ב היא המקום ואולי זה הכל עניין של גורל

בן דולינקו מבין כי צעירים רבים מעדיפים לעבוד במשרות חלקיות ובעיקר מהבית. אמנם הוא שייך לדור ה-Y , דור ה"מגיע לי" כהגדרתו אבל לא בטוח שכולם יאהבו את דעתו על כך

אני לא מוותר על החלום למצוא עבודה בתקשורת, וגם ממשיך לגור בפריפריה ולהיות מחוסר רכב. לעוד מעסיק היה מה להגיד על זה. פוסט שכתבתי על כך גרר תגובות. בכל זאת התנחמתי בספרים של סופרי על

בן דולינקו מרמת ישי חולם לעבוד בתקשורת. השבוע חזר מראיון מאתגר ומעיק בעיתון יומי גדול ויש לו מסר בשבילכם: פריפריה זה לא רק בשביל טיולים בחגים

בן דולינקו מתמודד עם עולם העבודה, נזכר בכמה טראומות כתוצאה מפיטורים ומספר זה לעבוד בעבודות מגוונות משהו בישראל

אני מסקרת את החוויות שלי בעבודות שונות שעשיתי בשנים האחרונות והנה כתבה ראשונה: במרץ 2020 ההוא סגר את הכל והפך את המקצועות החיוניים לנחשקים כל כך, גם אני בעוונותיי הוצאתי לחל"ת קצר ובחרתי להיות קופאית בקורונה. האם שרדתי, איזה עוולה גיליתי ואיך זה נגמר