ניחוחות מיבשת אחרת
אם לדבר בכנות, כשקיבלתי את ההזמנה לפתיחת החנות של מותג הניחוחות האמריקאי Bath & Body Works בקיריון, קרית ביאליק, שאלתי את עצמי בשביל מה צריך כאן עוד חנות של אסתטיקה/ בשמים וריחות וקרמים. חשבתי שאולי השוק מוצף. על ידי מותגים אחרים וותיקים. זה אפילו נראה לי מיותר. מותרות שכאלו.
ואז הגעתי לשם. ואת מוצפת בצבעים, עיצובים מרהיבים של בקבוקים ואריזות.קרמים, סבונים, בשמים ומוצרי אווירה. הבנתי שזה משהו אחר. הרעיון היה להביא לכאן ריחות שחלקם לא שגרתיים, מגוונים מאוד.
דלתא ישראל, היא בעלת הזיכיון של מותג הניחוחות האמריקאי Bath & Body Works. החנות די מרווחת, על שטח של כ- 150 מ"ר. לא הייתי בחנויות אחרות של הרשת בעולם אבל להבנתי היא החנות מעוצבת בהתאם לקונספט הבינלאומי של הרשת. היא באמת מצליחה להעביר חווית קניה צבעונית, חושית ומלאת ניחוחות.
אז מה יש שם? מוצרי טיפוח לגוף, סבונים, קרמים, נרות ריחניים, סבוני ידיים, מבשמי אוירה, אביזרים ומארזי מתנה, ידועה בזכות הניחוחות הייחודיים, האיכות הגבוהה והעיצובים המזוהים עם המותג.
החנות החדשה נפתחה עם השקת Holiday Collection וקולקציית החורף, במהדורה מוגבלת, שהושקה בכל העולם. אתם יכולים לראות שם בימות מגניבות של תצוגות באווירת אירופאית, לפחות כשאני הייתי זה הרגיש קצת כריסטמס.
ריחות מהחנות ששווה להכיר:
Snowflakes & Cashmere קרם קשמיר וניל, עצי קרמל וקלמנטינה מזוגגת,
Strawberry Snowflakes ניחוח פירותי ורענן, כמו בוקר חורפי קסום.
Winter Candy Apple תפוחים אדומים, עלי ורד חורפיים וקינמון רענן,
Vanilla Bean Noel פולי וניל טריים, קרמל חמים ועוגיות סוכר,
The Perfect Christmas שילוב של אורן טרי, סוכר קינמון ומרשמלו קלוי,
אני בחרתי (כן, גילוי נאות: עבור הסיקור מקבלים תו קנייה. ואנחנו ראוים לזה) סבון ידיים מוצק דווקא, סבון נוזלי לידיים בריח מטריף, קרם ידיים, חמאה לגוף שהיא כמעט אורגנית.
טווח מחירים: 9.90- 369.90 ש"ח (מחירים מלאים, לא כולל מבצעים והטבות).
בימים אלו יש שיתוף פעולה חביב בין שני מוזיאונים לאמנות המזרח. שווה לבדוק. מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח פותח את התערוכה החדשה "דאו – רוח הדרך", הנערכת בשיתוף פעולה עם מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית שבכרמל , שם יוצג חלקה השני- "דו-רוח הדרך" אשר יפתח ביום ראשון הקרוב, ה-4.1.26. התערוכה מציעה מבט רחב על גלגוליו של מושג ה"דרך" באמנות מסורתית ועכשווית, החל בדאו הסיני ועד למושג הדו היפני.
התערוכה מבקשת להתקרב אל "רוח הדרך" ולהקשיב לליבה, כשהיא מציגה את הדרך לא כיעד אליו מגיעים, אלא כאורח חיים של קשב פנימי, תנועה בהרמוניה עם השינוי המתמיד (במסורת הדאו), ואימון התודעה לנוכחות מלאה כאן ועכשיו (במסורת הדו).
מדאו לדו – רוח הדרך
התערוכה מחולקת לשלושה חללים במוזיאון וילפריד, שכל אחד מהם מזמין את המבקר למסע אחר:
חיפוש הדרך הפנימית במסורות הדאו והזן בודהיזם: אולם זה מציג מגילות מסורתיות ובהן ציורי זן יפניים מאוסף איתמר פרוקצ'ה בהשפעת התרבות הסינית, לצידן גרסה מקורית שיצרה האמנית ענת שרייבר למשל הסיני המצויר "עשר התמונות של הרועה והשור" שנועד להתוות את דרכו של תלמיד הזן בחיפוש הרוחני. יצירה נוספת של האמנית ההודית שילפה גופטה מציעה התבוננות רפלקטיבית בשאלה שמניעה אדם לצאת למסע.
טלי נבון / הֶלֶךְ – מסע בעקבות וילפריד ישראל: באולם זה מציגה האמנית טלי נבון מסע מדומיין בעקבות יומנו של וילפריד ישראל משנת 1925, המתעד את מסעו להודו. נבון משתמשת בתחומי הרישום, הציור, הווידאו והמיצב, כדי לתור אחר הלכי נפש ולשהות בזמן אחר. קריאת היומן, מאה שנה לאחר שנכתב, הוליכה אותה פנימה אל המסע האישי שלה. עבודותיה מתארות דמויות במסע, המתמוססות והולכות ומתרחקות, עד שנותרת רק הצעידה עצמה.
האולם השלישי מתמקד בהליכה מדיטטיבית עצמה להתבוננות, אמצעי לתרגול תשומת לב והשקטת התודעה. ביצירות הופכת ההליכה עצמה לפעולה אמנותית שיש בה פוטנציאל לעורר מחשבה על היחס בין גוף ומרחב, תנועה בזמן וחיבור או ניתוק האמנות מהחיים.
אני לא הספקתי להגיע לתערוכה הראשונה אבל כן נכחתי בזו שבכרמל. ביום ראשון, 4.1.26, תיפתח לקהל תערוכה חדשה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, הנושאת את השם "דו – רוח הדרך". אוצרת שיר מלר-ימגוצ'י.
מקורו של הדוֹ, שמשמעו "דרך", במושג הדָאוּ הסיני, שהשתלב במהלך הדורות בזן־בודהיזם. שתי המסורות ביקשו להבין את מהות ה"דרך" כמסע פנימי ורוחני. התערוכה מבקשת לגעת ברוח הדרך ולהפגיש את המבקר עם תפיסה שמציעה לראות את המשמעות בדרך עצמה, בייחוד בעידן של מרוץ מתמשך, ריבוי משימות ופיצול קשב תמידי.
לא הייתה לי הכרות עם אמנות יפנית והשכלתי לגלות דברים חדשים ומעניינים למשל על דרך העבודה שלהם.
התערוכה פורשת מניפה של אמנויות יפניות הנושאות את הסיומת "דו" (道) , אשר עיצבו את נופה התרבותי והרוחני של יפן. כל אחת מהן, המכונה "דרך" מזמינה את המתרגל לתהליך של מדיטציה בתנועה: ראשיתו בהשקטת התודעה והמשכו בפעולה הנעשית בתשומת לב שלמה מתוך נוכחות מלאה ברגע ההווה, ללא ציפייה לתוצאה וללא אחיזה במטרה. הפעולה עצמה היא התכלית והתגמול.
רבות מהאמנויות הללו התהוו ברוחו של הזן בודהיזם, כמו לדוגמא צ’אדוֹ (茶道) – "דרך התה": טקס התה שהתהווה במהלך המאה ה-16 ביפן. זהו מפגש בין מארח לאורח המזמין לקשב עמוק, ריכוז ושלווה. חדר תה ייחודי נבנה במיוחד לתערוכה, לעיתים יתקיימו בו טקסי תה לקהל ולצידו יוצגו כלי תה מקוריים מאוסף המוזיאון, ועבודת ווידאו המציגה אמנות זו בפעולה.
דרך אמנותית נוספת שתוצג היא שודוֹ (書道) – "דרך הכתיבה": כתב הסימניות הסיני אומץ ביפן עם הגעת הבודהיזם ואיתו מסורת קליגרפית מרשימה. בחלק זה של התערוכה יוצגו יצירות נבחרות של אמני קליגרפיה מסורתיים – מגילות מן האוסף של איתמר פרוקצ'ה, לצד יצירותיהם של אמנים יפניים עכשויים – קזואו אישיאי וטומוקו קאוואו, אשר היא עצמה הופכת לחלק מהקליגרפיה.
אמנויות הלחימה המסורתיות של יפן צמחו מתוך תרבות הסמוראים. בתערוכה מוצגות שלוש מהן: קיודו – דרך הקשת, המדגישה דיוק מדיטטיבי; איאידו – דרך החרב, העוסקת בתגובה מודעת ומיידית; ואייקידו – דרך ההרמוניה, המחנכת לפתרון עימותים ללא אלימות. שלושתן אינן מבוססות על תחרות או על ניצחון, אלא על תהליך פנימי של איחוד גוף ונפש.
האמן היפני אונישי יסואקי יציג מיצב שיצר במיוחד עבור התערוכה מתוך הקשבה עמוקה לכוחות בלתי־נראים – כובד, מתח, זמן ואוויר.
סיפורם של וילפריד ישראל ופליקס טיקוטין
שיתוף הפעולה בין שני המוזיאונים המיוחדים הללו שזור בסיפורם של שני אספנים יוצאי דופן, ילידי גרמניה: וילפריד ישראל (1899–1943) ופליקס טיקוטין (1893–1986). שניהם נמשכו לאמנות המזרח כבר בצעירותם, דרכיהם נפגשו בברלין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ואוספיהם שרדו אותה בדרך נס.
וילפריד ישראל, שהקדיש את חייו להצלת יהודים ונספה ב-1943, הוריש את אוספו למייסדי קיבוץ הזורע, ומחזונו הוקם בית וילפריד – מוזיאון לאמנות המזרח ב-1951. פליקס טיקוטין תרם את אוסף האמנות היפנית שלו לחיפה, שם הוקם מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ב-1960. האוספים שהותירו השניים במוזיאונים הנושאים את שמם ממשיכים לבטא את חזונם המשותף – לקרב את הקהל הישראלי לאמנות המזרח ולראות באמנות גשר בין מזרח למערב.
