קוראים יקרים, מה חטאנו ופשענו כשבזמן מלחמה, בעודנו מסתובבים במוקדים מרכזיים בעיר וכמהים לשחרר את מה שצריך – עינינו נתקלות בשירותים נעולים ?
בשלושת השבועות האחרונים, עם או בלי רצון, נקלעה דרכי לכמה מוקדים בהם הזדקקתי נואשות לנוחיות. בתקופה האחרונה, עקב היותי בהריון מתקדם, ומבלי להיכנס לפרטים, אני צריכה את זה לעיתים קרובות. הרבה יותר קרובות מבעבר.
אבל זה לא משנה.
איך יתכן שלמרות הארנונה המכובדת שאנחנו משלמים, שירותים ציבוריים במוקדים מרכזיים כמו קרית אליעזר, מרכז זיו שבנווה שאנן ואף טיילת לואי במרכז הכרמל מראים לנו פרצוף מסוגר, ומשאיר אותנו בלי פתרון?
אני מזכירה, בתקופה זו יש בתי קפה או עסקים שסוגרים מוקדם את שעריהם או בכלל לא עובדים , כך שאי אפשר לברוח אליהם. לא שזה משנה.
תושב יקר, או מבקר בחיפה אשר הולך לו במרכז הכרמל או יוצא עם ילדיו לכיכר מאירהוף בקרית אליעזר ראוי לקבל שירותים.
אז אני ומצלמתי הבתולית החלטנו לעשות מעשה ולצלם בפניכם איך זה נראה. לא מלבב.
התחנה הראשונה שלי הייתה מרכז זיו בנווה שאנן. מקום מרכזי, שוקק, ובלי עסקים שיתלהבו או יוכלו להכניס אתכם לנוחיות שלהם. חשקה נפשי בשאוורמה ויש שם אחת טובה, רק שלזה לא דאגו שם. המוכר שלח אותי לשירותים הציבוריים הסמוכים. אלו נמצאים בגן עירוני שבכיכר. בעודי מתקרבת לאזור ראיתי עוד תושב מאוכזב כמוני. ובשלב זה כבר לחץ לנו. גבר אחר הלך לאיזו פינה והטיל את מימיו ליד שיח. דבר שאני לא אוכל ולא ארצה לעשות גם באיומי אקדח.
נורה אדומה נדלקה במחשבתי. הייתה בי התחושה שהמכה הזו מתרחשת בעוד מוקדים בעיר.
כעבור יומיים הגעתי לטיילת שבקריית אליעזר. זו טיילת ארוכה, תוססת, עם מתקני שעשועים והרבה תושבים שבאים לשם כבשגרה . הם באים עם ילדיהם או בעלי חיים ורבים מהם גם קונים ומסתובבים בכיכר מאירהוף המוצלחת והתוססת שליד. השירותים הציבוריים בטיילת ממוקמים כמה אירוני, בסמוך לאחד מגני המשחקים. היות וגרתי שם 3 שנים אני יודעת כמה זה אזור שבימי שגרה תושבים רבים מסתובבים שם .וגם עכשיו בעת המלחמה, החשש מאזעקות לא מפריע, וטוב שכך, לילדים ובני נוער ומבוגרים להסתובב בטיילת הירוקה והנעימה. וכפי שעינכם רואות, גם פה קידם את פניי מנעול אימתני. אמנם יש בכיכר מאירהוף סניף שופרסל שבו שירותים אולם יש ללכת לשם כמה דקות ולא תמיד מתחשק או יש זמן לכך. תאמרו: תושב שירד מהבית יכול לחזור אליו אם יש צורך. אז זה לא בדיוק כך: אני גרתי ברחוב גדנ"ע (אחד המוצלחים שם אגב) ויש לפחות 7 דקות בין הדירה שגרתי בה לטיילת.
אבל התחנה שהכי הסעירה אותי הייתה בעת הסיבוב בטיילת לואיף מרכז הכרמל. בימים רגלים (זוכרים שהיה דבר כזה פעם?) מדובר באזור מאוד מתוייר. גם על ידי ישראלים מערים אחרות וגם על ידי תיירים מחו"ל. הו, כמה שאני מתגעגעת לזה.
בצהרי היום של אחד מימי שבוע שעבר נקלעה דרכי לטיילת. אמנם איום הטילים מהמפרץ לא ממש עשה חשק לטייל, אבל ראיתי שאינני האמיצה היחידה ויש איתי עוד כרמליסטים שהולכים ברגל, ואף יושבים בספסלים.
זו באמת טיילת יפהפיה ונעימה. היא צמודה מצד אחד לבתי המלון ולמרכז פנורמה ומצידה השני כמובן לשדרות יפה נוף וכמובן שנופם של כל המפרץ הקריות והצפון מתגלה בה בשיא תפארתו.
אז חיפשתי את השירותים הציבורים , עכשיו, החצופים האלה לא רק שהם היו סגורים אלא גם הם לא נגישים בעליל. יש לרדת כמה מדרגות כדי להגיע אליהם. אבל זה לא משהו שישתנה לכן נניח לכך.

ביקשתי את תגובת עיריית חיפה. אולם זו טרם הגיעה. התגובה תתפרסם לכשתגיע, אם זה יקרה.