הטור הזה כתוב בצורה שונה ממה שרגילים מכתבות תיירות. פחות סקירה שגרתית של מקומות חובה (אם כי חלקם יוזכרו). יותר 'מדריך נטע'  אותנטי . זו *לא* כתבה ממומנת ! וכך זה היה:

"המסע" (נשמע כאילו עשיתי טיול אחרי צבא של שנתיים להודו ולמזרח, אז לא) היה למעשה טיול מאורגן של שישה לילות, בקבוצה לא גדולה יחסית של  16 איש עם חברת קווי חופשה. התחיל בבודפשט, אל  העיירה סטאנדרה, מצודת וישיגראד, וינה, העיירה סנט אנדריי פראג ועוד מקומות "על הדרך".

• זה נורא נחמד שהכנסתי  לי לראש ש"כדאי לנסוע לחו"ל כשהבית נקי", אבל אם עליך להיות בשדה התעופה בשעה שש בבוקר ולהגיע לשם מחיפה, היה מוטב אם הייתי מוותרת על שאיבת השטיחים באחת בלילה. אבל לא. וכך מצאתי את עצמי עם אפס שעות שינה. אבל עם בית נקי יחסית.
• אה ויש רכבות לילה לנתב"ג. הן חזרו. שימו לב:  הן לא עוצרות בכל תחנות חיפה אלא רק במרכז השמונה חוף הכרמל. יכולתי להסתכן הייתי ממתינה למשל בתחנת בת גלים. וגם לא עוצרות בכל תחנות תל אביב.
• טיסה בחברת בלו בירד: היא בבעלות ישראלית עם צוות יווני. הטיסה הלוך הייתה בינונית ומעטה.  לא קיבלנו כוס מיים. ברמה שאם אתה צמא או שתקנה שם שתיה או שתרווה את צמאונך בכיור של השירותים. וגם חיוך לא ראיתי מהדיילות. מה שכן המטוס לשם היה חצי ריק. לא האמנתי למזלי השופע כשאשכרה יכולתי להתרווח – הווה אומר לשכב לישון על שלושה מושבים. כמוני ישנו יופי עוד כמה חברים. ואז חלמתי על זעזועים במטוס וקמתי לזעזועים קלים.  אני אפילו לא יודעת אם זה נחשב כיסי אוויר קלים ולא משנה. הדבר הטוב שאפשר להגיד על בלו בירד, זה שהיא, ממש, למעשה, טסה בתקופה זו של ביטולי טיסות.
• והטיסה חזרה כבר הייתה נעימה יותר. עם צוות ידידותי יחסית. ואני נכנעתי לקנות קולה זירו ב-2.5 דולר. לא נורא, אשרוד.
• כעת אפרט על בודפשט שם שהינו 3 ימים. לא מספיק לדעתי. אפשר היה יופי להוסיף יומיים. ומכאן התחיל המסע שכל עיר נראתה לי יפה ומהודרת יותר מהקודמת. האדריכלות, המבנים. ארמונות. כיכרות. נו אתם יודעים. אירופה.  אבל בודפשט הראשונה להפיל לי את הלסת.
• אני מאוהבת בשפה ההונגרית וזה עושה לי תחושבת חום ביתית כי סבתא ואבא שלי (בנה) היו מדברים בינהם כל הזמן. כולל קללות עסיסיות וכאלו. ועדיין זו שפה נעימה ומתנגנת בעיני. יודעת שלא כולם מתחברים.

• פתאום קלטתי כמה זה משונה ומדהים עבורי לשמוע ילדים ואנשים צעירים מדברים הונגרית. כשאת רגילה לסבתא שלך והחבר'ה שלה, שרובם המוחלט כנראה לצערי כבר לא איתנו. גם אתם מרגישים כך כשאתם ביעד אחר נניח מרוקו ושומעים את שפת הדורות הבוגרים במשפחתכם?
• ההונגרים בעיני לפחות אדיבים, נחמדים. וגם נאים משהו. הרגשתי אווירה מזמינה ונעימה בבודפשט. אבל אולי רגועה מידי?
• כי אחר כך הבנתי למה אני לא רואה עיתונים בהונגריה אלא רק מגזינים. ויקטור אורבן פשוט סגר שם את התקשורת. אני לא מתיימרת להבין במעמקי הפוליטיקה ההונגרית וזה גם לא הנושא כאן , אבל פתאום השלווה, המדומה?, של התושבים הבהירה לי יותר מה קורה פה. השחיתות השלטונית לכאורה של הממשל שם צריכה להיות אור אדום ולהדאיג אומות דמוקרטיות אחרות בעולם. או כאלה שרוצות להיות.
• האוכל – בכלל בטיול- לא הפיל אותי. אין לי אפילו הרבה מה להגיד עליו. ארוחות הבוקר בבתי המלון  (4 *) מספקות בהחלט. אהבתי את החביתות שלדעתי מלאות חמאה. לחמים טובים.   קיורטוש זה נחמד אבל מתוק עד כדי בחילה וקשה לסיים אותו. בוינה אכלנו שניצל וינאי נכסף עשוי בקר (אני לא אוכלת חזיר) עם סלט תפוחי אדמה קר, אלוהים יודע למה. וזה היה חביב. שום דבר ברמה שאי אפשר למצוא בארץ. העוגה ההונגרית שטעמתי באחת העיירות הייתה בינונית. משקאות הקפה ממותקים מאוד.
• ואגב קפה, סטארבקס החלה ליישם את החלטתה שלא לתת לאנשים להשתכן ולרבוץ שם אז אם אתם רוצים ללכת לשירותים שלהם, קנו משהו ושימו לב לקוד שבסוף הקבלה, הוא יכניס אותם לתאי הריקון הכה נכספים בטיולים.
• לא ראיתי שום גילויים אנטי ישראלים בטיול, בשום עיר. בודפשט שופעת ישראלים וכשתשבו בבית הקפה המיתולוגי ההוא תשמעו מימינכם או משמאלכם עברית, או שישראלי חביב יציע לכם לפנות באסרטיביות יותר למלצרית, כמו שקרה לי. וזה היה נחמד ועוטף קצת.
• טיול מאורגן מאזן היטב את הרצון שלי גם באנשים וגם בלבד. אין מה לפחד מטיולים מאורגנים. לפחות אצלי האנשים היו מקסימים, הסתדרו. למרות שחולקו לסוגים וסגנונות. אני מצאתי לי חברים ועניין בקבוצה. גם כאלה שלא חשבתי שאתחבר אליהם. זה היה כיף ונעים. רק היזהרו מלהיכנס לפוליטיקה. ומי צריך את זה בכלל שם. עדיף להיכנס לטירה או ארמון מהמדהימים שראיתי בוינה למשל

• יכול להיות שלא תקבלו את מה שהובטח בלו"ז הטיול מבעוד מועד. לנו הובטחו מעיינות ספא בעיירה קארלובי וארי . זה לא קרה ותשוקתי לספא לא באה על סיפוקה. אז  המדריכה הציעה פתרון, שבסוף היום  בסביבות השעה חמש (כשמחשיך שם רק בשמונה וחצי בערב), מי שחשקה נפשו בכך, יסע בתחבורה ציבורית לבדו למעיינות שבתוך בודפשט. לבסוף ויתרתי. אז היא הציעה שאבוא לספא במלון שכלל בריכה פנימית, חדר מלח וסאונה. והדרך להתמודד עם זה היא די להבליג. או לכתוב מכתב לחברה. אני כרגע בחרתי בדרך הראשונה.
• משום שגם ככה לשלושת ערי הטיול אני מרגישה שיש צורך לחזור עוד פעם אחת לפחות. לא, יום אחד בוינה ממש לא מספיק. ולבודפשט הייתי מוסיפה עוד יומיים .
• עוד בבודפשט: הוקם עמוד זכרון מרגש לזכר 7 לאוקטובר ליד בית הכנסת היהודי, שהוא בית הכנסת הוא השני בגודלו באירופה. המבנה נראה כמו מסגד חוץ ממגוון דוד . הצבעים לא מאפיינים בית כנסת . כתוב עליו ש"כאן עמד בית הולדתו של תיאודור הרצל". בצידו האחורי יש קבר אחים, עניין חריג בבתי כנסת שמה שמסמל טומאה. הכניסה לבית הכנסת עולה 21.  יורו. לא נכנסנו.
• בכלל, אחד החסרונות אולי הגדולים ביותר בטיול מאורגן הוא הקצבת הזמן. זה הטריף אותי לפרקים. אתה לא באמת יכול להיכנס לאן שאתה רוצה וללכת לאיבוד באיזו טירה, אלא רק בזמן החופשי המוקצב שחלקנו נעדיף להוציא אותו על הסתובבויות בחוץ. וגם חלק מהאתרים שבתשלום אינם כלולים בטיול.
• ברובע היהודי של בודפשט לא גרים יהודים. ניחא. ויש שם את הערבה הבוכיה הידועה ומולה כרזת החטופים.
• עוד מבודפשט: היינו גם בכנסיית בזיליקה. הוקצבו לנו חצי שעה לשוק מקורה חביב, מה ששוב הרגיש לי החמצה. והפרלמנט, הו כמה שהוא מדהים. כמעט כמו הפרלמנט בפראג. את זה ההונגרי לקח 50 שנה לבנות, החל מ-1896,  והוא כולל 700 חדרים.
• מצודת וישגארד היא מבצר מעל עיקול הדנובה ורואים מולה את הנוף המקסים של הדנובה והעיירה וישגארד. אפשר להעביר שם שעה. בפנים בובות שעווה המדמות את החיים בה.
• משם נסיעה לעיירה סנט אנדריי עם עצירה לעוגה הונגרית מסורתית בקונדיטוריה Szamos. הקפה שם מעולה, עלה על העוגה בהרבה.
• בבודה קסטל ביקרנו במצודת הדייגים וכנסיית מתיאש.  מתיאש בן המלכים הראשונים של הונגריה. והייתה גם אנדרטת הנעליים עם תוספת מרגשת:

• לנו במלון NOVOTEL  בודפשט. אני מאוד התחברתי אליו. העובדים חביבים, גם בקבלה מסבירים בפירוט. המלצרים חתיכים. מה צריך יותר.  יש גם סלט קיסר נחמד בלובי וקפה ראוי . המחירים לא זולים. שם יש בריכה ומעין ספא. כמעט צמוד למלון יש קניון קטן עם סופר נחמד ולהבדיל חנויות מעצבים.
• בוינה מורשים להדריך רק מדריכים מקומים. לכן המדריכה שהגיעה איתנו, אתי, פינתה את מקומה לשעתיים (או שלוש? איבדתי תחושת זמן מול ההלם מהיופי של העיר) וכך זכינו להדרכה של ריטה (אין לי מושג שם משפחתה אז אהפוך אותה למותג כמו הזמרת). היא ישראלית לשעבר שנולדה באוקראינה וכעת גרה בוינה. מעניינת, פלפלית ומומלצת. אני אוהבת לראות אנשים שעושים עבודתם בתשוקה.  היא סיפרה למשל על כיכר מריה תרזה. זו נקראת על שמה של הארכידוכסית של אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה משנת 1740. מריה הייתה יפה באופן קיצוני, השקיעה שעות בסירוק שערה ובלי אפידורל ילדה  16 ילדים. "כמות כזו של ילדים זה לצורך שלטון, לא אהבה", הטעימה ריטה.
• וקשה להכיל בשלוש שעות את כל היופי של מרכז וינה. אני חושבת שגם יומיים אולי לא מספיקים. אנחנו היינו יום אחד. מעט ממש. תראו שם חנויות מעצבים (לא יודעת, זה דווקא כן הקטע שלי להיכנס לדיור, גם אם לא קונים), וכמובן ארמונות, מוזיאונים. וכדאי שאפסיק כעת כי מרגיז אותי שלא נכנסתי אליהם.
• Dormero Hotel בית המלון בוינה נבנה כמלון "חכם". מה זה אומר? לא כזה עניין אותי בסוף היום. משהו על חסכון וחשמל. הקבוצה מאוד אהבה את המלון. אני נותרתי בפאסוני. החדרים שלו גדולים. הוא בפאתי העיר. וזה הרגיש כמו מלון באמצע שכונה חדשה בראש העין. בחדר אין קומקום אפילו ולא תיונים או קפה. אבל הנוף היפה מהחדרים שבה את ליבם של החבר'ה .

• הדרך מוינה לפראג אורכת כ-3.5 שעות. בדרך עצרנו בעיירה ובזמן שנשרפתם מהחום בישראלי, עלי ירד ברד. בכדורים קטנים. בכלל עדיף להתלבש שם בשיטת הבצל בחודש מאי. ומטריה תועיל. ההליכה בסמטאות החלקלקות קצת צריכה להיעשות בתשומת לב כשהגשם יורד.
• בפראג כיכר סטרומסצקה. בפראג יש בין השאר כנסיות שנבנו במאה ה-14 או ה-15 ושופצו ב19. בולט גם פסלו של הסופר היהודי פרנץ קפקא, יליד פראג. הפסל, עשוי ברונזה כמו משקף את הריקנות שחש קפקא,  בעודו יושב על הבירוקרטיה כביכול.
• Hotel golf Prague – שהינו שם שני לילות. קל להגיע אליו וממנו למרכז העיר דרך החשמלית. שזה מה שאני עשיתי ביום האחרון כשקצה נפשי להדביק את קצב הקבוצה. ואז פשוט לקחתי את הזמן החופשי שקיבלנו ומרחתי אותו עד לחזרה עצמאית למלון בסביבות תשע בערב. זה היה קל משחשבתי. גוגל מפות עוזר כאן. וגם העובדה שהחשמלית מראה ו"מדברת" את התחנות. ממש כמו האוטובוסים והמטרונית בעירי.
• אז כן, התעקשו על לקחת את הזמן במרכז העיר פראג. וגם זה לא מספיק בכדי לגמוע את הרחובות, החנויות. רשתות הבגדים או סתם לנוח . יש שם גם פרימרק, סניף של רשת הקוסמטיקה ספורה לאוהבי הג'אנר (אני. היי) ורצף ביניינים מדהים שאפשר לשקוע בצבעוניות והאדריכלות שלו ולפנטז שגם אצלנו יהיה שימור שמתקרב ל-10% מזה. יש גם בתי מלון מפוארים במרכז העיר. את עיני צדה ולא במקרה חנות ספרים המתפרשת על פני 4 קומות של ספרים מגזינים ומזכרות. יש גם באנגלית.
• שווה לעצור: השעון האסטרונומי העתיק ביותר בעולם שעדיין פועל. קתדרלת ויטוס הקדוש. כנסיות יפהפיות שפזורות במרכז פראג. הפסלים הציוריים של גשר קארל. כמובן הכיכר המפורסמת סטרומצסקה. ולא לוותר על בתי קפה אייקונים שם. אולי זה לא יחזור.

• אם דוחים את הטיסה שלכם פעמיים, כמו שהיה אצלנו, זה בסדר להתחיל להיכנס לסרטים וחששות שמא לא נחזור לארץ. או שזה משמח כמה? אצלנו המטוס היה צריך להמריא בשעה 13:30 וזה נדחה ל-16:00. אם זה לא היה טיול מאורגן והייתי יודעת על כך מראש לבטח לא הייתי שורפת את כל הבוקר צהריים בשדה התעופה של פראג.
• סיום מפתיע: לבסוף כשחזרתי לא הרגשתי אכזבה דיכאון או שביזות יום א לעבודה. למרות ה-מ-צ-ב . חיפה לא נראתה לי מכוערת מידי אפילו שנחתתי היישר מהרכבת למבני הרכבת המפוארים של קרית אליעזר . חום השמש לא היכה מידי אז אולי זה אומר משהו קצת אופטימי על חיי.

נראה שכתבתי מספיק. ומובן שיש מקומות שלא הוזכרו. אם יש לכם עוד שאלות או תמיהות כיתבו לי ואשתדל לענות.