חלקכם אולי יחשבו שאני עוסקת בזוטות, במקום להתמקד בדברים החשובים והחיוביים בחיי. ויש כאלה. אולי תעדיפו להתווכח איתי על פוליטיקה כאן או לראות סלפי שלי מטיול. גם זה יגיע כנראה. אבל אם משהו צועק לנו בבטן במשך יום, שבוע או כמה שנים צריך לבטא אותו. אני יודעת שאני לא היחידה בדעותיי. בחיפה יש שותפים לי. בקריות אני לא מכירה. לתחושתי, הם אדישים שם. החיים הקרייתיים נוחים למדי, קלים יותר. המישור מנצח. שם פחות מאבקים ופקקים. עדיין. אבל מזמינה אתכם להצטרף. בטח אלו שזוכרים מה היה לא כל כך מזמן. אז אני אפרט מה כל כך נורא במה שקורה עכשיו, ומה צריך לעשות. ואת התגובות שקיבלתי.
חיפה מאבדת את היופי היחידי כמעט שלה, הירוק. רק החודש האדמה נפערה על פני 3 בניינים שנהרסו לטובת פרויקטים של תמ"א 38. ברחובות זרובבל, שושנת הכרמל 15, שדרות מוריה, והאחרון טרי בקרית ספר 13. בתים קטנים, אולי שני קומות, זכרונות ילדות ונעורים, לפעמים גם עצים עבותים וכולם נעקרו לטובת "התחדשות עירונית", הביטוי המכובס שאוהבים למכור לכם. משתמשים בצורך של אנשים בממ"דים. שהבנינים ישנים . אבל הבנייה הישנה היא החזקה ביותר. אני גרה בשדרות גולומב בבניין בן 53 שנים ובעת הטילים התכנסנו במקלט או ממ"ק. אגב, אנשים לא יאהבו את מה שאגיד עכשיו אבל תמיד היו לנו כאן מלחמות ואנשים ידעו יופי לברוח למקלט. ומי שרוצה ממ"ד יכול לבנות לעצמו. אני לא בטוחה שעירייה צריכה לממן את זה.
אולם ראש עיריית קרית ביאליק אלי דוקורסקי כנראה חושב אחרת
בראיון שנתן לפני יומיים לרדיו חיפה הוא אמר כי לא יבנו שכונות חדשות בקריה. אלא בכוונתו לעודד התחדשות עירונית. השבוע אושרה תכנית זוועתית בעיני : מגדלים בני 24-40 (!!) קומות וכמה מבנים של עשר קומות שיכללו 2543 יחידות דיור. לפי המידע היבש התכנית אושרה על ידי הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) שתפקידה "לקדם תוכניות בנייה רחבות היקף בהליך מזורז". היא קודמה ביוזמת הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ועיריית קריית ביאליק ומשתרעת על פני שטח של כ-145 דונם במערב העיר. בשביל כיסוי הישבן התכנית – אמורה- לכלול מבני ציבור לגני ילדים, מעונות יום, בתי ספר, מועדוני נוער ואזרחים ותיקים, מתנ"ס קהילתי ובתי כנסת.
אתם מבינים מה זה עוד אומר נכון? פיצוץ אוכלוסין, פקקים לא נורמלים שישפיעו על כל מטרופולין חיפה והקריות. מראה של עיר מנוכרת עם מגדלים ובטון כמו בסין . מגדלים זה לא בהכרח איכות חיים ואם לא משלמים דמי ניהול שיכולים להיות גבוהים הם עלולים להפוך לסלאמס. אני גם לא חושבת שישקיעו כאן בבנייה מיוחדת או אלגנטית. הרי זה עולה יותר כסף והשקעה. צפו למגדלים לבנים גנרים משעממים עם נגיעות אפור. מדכא.
וכך לדעתי הולכים לשנות את פניה של הקריה שהיא בעיני היפה ביותר בקריות . עם רחובותיה הרגועים, העצים הפזורים באופן טבעי, החנויות ובתי הקפה בסביניה שבהם תראו מרקם אנושי של ילדים כמו מבוגרים נהנה מהחיים בפשטות. וגם האובבסיה לעקור את המבנים ההיסטוריים הראשונים של הקריה. בתי סבתא או סוכנות, בני קומה אחת. מקסימים ונעימים שמעיפים אותם בשביל פרויקטים של 4 או מה שראיתי לחרדתי שצפוי באחד מהם, גם 7 קומות.
אמש ביקרתי שם
אני שוקלת לעבור לאחת הקריות, כי החיים משתנים וזה טוב. למרות שיש בי משהו מאוד כרמליסטי חיפאי. עם כל מה שזה אומר. יש לי משפחה קרובה במוצקין, מעט עבר שם ותמיד התחברתי למישור, הנגישות, וגם חיי החברה והמשפחה טובים שם יותר. זה פנטסטי להגיע לחברים או משפחה במרחק רבע שעה הליכה והיה לי את זה בעבר. אז הסתובבתי בשכונת סביניה. יש לה קסם של שכונה של פעם בקטע טוב. בניה נמוכה יחסית למרות הפרויקטים שצצים מכל עבר. גם שם מעודדים את זה.
ואז חטפתי שוב עצבות נוראית כשראיתי ברחוב הגפן ובשדרות בן גוריון שנעקרו שני בתים קטנים לטובת בניה של פרויקטים .
וגם כאן, זכרונות נעקרו. מרחב נלקח לטובת רווחים. האם יש וועדת שימור בקרית ביאליק? או בכלל בקריות. כי אני יודעת למשל על מבנה בית קולנוע מיתולוגי שנהרס שם. ושוב, אלו מבנים שהוקמו לדעתי בשנות ה-30 או ה-40 ומסמלים את ראשיתה של הקריה. אותו דבר גם במוצקין וקרית חיים. אחרי שאכתוב מחר לעירייה ואבקש תגובות אעדכן כאן.
וכשהרסו שם בית מקסים וצנוע בדרך עכו דווקא כתבתי לראש העיר אלי דוקורסקי בווטסאפ. הוא אפילו ענה לי בהתחלה בנימוס. אוהבים אותו. הוא נחשב לאיש חביב. ואחר כך חדל להגיב. אולי אמרתי מילה שהרגיזה אותו. כי ככה זה כשפעילים לאיכות סביבה או כל דבר אחר שמטריף אתכם, מקבלים תשומת לב נדירה מגורם שלטוני. הם חייבים לשאול שאלות, להתריס. ואני בתור עיתונאית במהותי יודעת לחקור וגם לעצבן. איך אמרו עלי פעם או פעמיים? את בלתי נסבלת. רק שעכשיו זה שמור למקומות הנכונים.
אבל איפה אנשים יגורו, נטע?
כן, שוב זה. בואו נשים את הדברים על השולחן. ראשית, אני לא מכירה אף אחד שגר ברחוב. שאין גג מתחת לראשו. אני משוכנעת שיש מספיק דירות להשכרה ומכירה עבור כולם, נכון לעכשיו. ובכל מקרה אם לפי הצפי בשנת 2050 יהיו בישראל כ-20 מליון תושבים, הפתרון הוא ליישב את הגליל והנגב, כפי שמדברים על כך שנים. זה צריך להיות בתמיכה ממשלתית של פתרון בעיות תחבורה ציבורית ויצירת מקומות עבודה. יש שם כל כך הרבה שטחים ריקים. ובנגב אולי גם לנטוע עצים חדשים כדי להוריד טמפרטורה.
הקבלנים והיזמים לא חושבים על מציאת פתרונות דיור עבורכם כשהם רוצים להעמיס ולפוצץ את מרכזי הערים. זה לא מעניין אותם.
יותר מזה, בחיפה יש עשרות בניינים נטושים. הלב נכמר להביט בהם. מדוע הם לא מטופלים לטובת מגורים? כי זה מורכב יותר? דורש בירוקרטיה רבה? לא בטוח. ואם כן , תתמודדו.
לעיר יש היסטוריה, והצמיחה וההתחדשות צריכות להתקיים לצידה ולא להרוס ולהשחית את העבר.
האם וועדת הערר המחוזית היא לצד הקבלנים ופחות התושבים?
בשיחתי האחרונה עם סגן ראש העיר ויו"ר ועדת השימור בחיפה אביהו האן שהוא אדם יקר באמת, ראש סיעת הירוקים, הוא אמר לי שלמרות מאמציו, מחכות עוד תכניות הריסה ובנייה רבות על הדרך. ואנחנו לא מדברים אפילו על שכונות חדשות מעוררות מחלוקת כמו מורדות לינקולן. ועדת השימור כן קבעה בשבוע שעבר שלא תתאפשר חריגה ממדיניות התמ"א משנת 2020 במתחם השימור בשכונת שמבור על בסיס הבקשה לתמ"א 38 ברחוב מרגלית 36. ההחלטהנוגעת לרחובות, מרגלית, הירקון, ליטניס, מעברות, אופקים ונחשון. זה לא מספיק, ואומר את הידוע כבר, אמרו בצדק תושבים כתגובה בפרסום הידיעה.
"כרמליה הרוסה לגמרי"
בזמנו לפני שהפכה ליו"ר ועדת המשנה לתכנון ובניה בחיפה, סגנית ראש העיר שרית גולן שטיינברג החזיקה כנראה בדעות שלי , "כרמליה הרוסה לגמרי", היא כתבה לי באחת משיחות הווטסאפ שלנו כשעוד הייתי עיתונאית בידיעות חיפה וגולן הייתה מקור נפלא לידיעות. כעת, עמדתה לא ברורה לי עד הסוף. היא מדברת על איזון בין צרכים של תושבים וגורמים שונים. אבל אני לא בטוחה שיש בכוחה או ברצונה למנוע תאבונם של הקבלנים. ואולי גם תושבים שמאמינים שיקבלו דירה גדולה יותר בקלות. לא תמיד זה קורה אגב. גם אני דיווחתי על הפרויקט שתקוע בשדרות וודג'וד שעדיין בנייתו לא הסתיימה, גם כעבור שנים. זה מראה מוזנח ועצוב באזור יוקרתי ונעים.
אז מה אני הולכת לעשות עם זה ?
קשה לפחד מטריגרים בכל נסיעה לכרמל או לאחוזה. שזה קורה אצלי כמעט כל יום, או בנסיעה לקריות. ביאושי אני מתכוונת לפנות למועצה לשימור אתרים. לשאול אותם מדוע לא להפוך למשל את בתי הסוכנות למבנים לשימור גם אם הם לא יפים או אין להם ערך אדריכלי, יש בהם ערך היסטורי ופעמים רבות גרו שם אישים משמעותיים לעיר או לישראל.
רציתי להקים בית פה באזור (מטפורית, דירה כבר יש לי אבל הכוונה להשתקע ). להישאר קרובה למשפחה הגרעינית ולהקים את המשפחה הקטנה שלי. לגור פה עם גיחות לחו"ל ולתל אביב כדי לצאת "מהשכונה". אבל אני לא בטוחה שאצליח לשאת את זה יותר. אמנם זו מכה שהתפשטה לכל הארץ אבל יש אזורים או חייבים להיות כאלו ששם זה בריסון. אינני חושבת לרגע לגור במושב או קיבוץ. אני אורבנית לגמרי שרוצה רחוב שקט ונעים עם בית קפה וסופר צמודים לישבן. מותר לי לא ?
