אני מסתובבת בהדר –ביטוי חיפאי שגור מההיסטוריה והצלחתי לאבד את התיאבון, עניין נדיר אצלי, שריחות הפלאפל לא יזיזו לי. נו, בחרתי יום להסתובב כאן. ראשון, קר, טילים מעל הראש. והיום זה היה היום של אחוזה עם הנפילה בשוהם. ובכל זאת. מזמן רציתי להציף את זה איפה שאפשר. תגובת העירייה בהמשך
הדר הכרמל. פעם מלכת הכיתה
אני הולכת ברחובות החלוץ נביאים. רק חמש בערב, די חשוך ופשוט מוזר. חצי או יותר מהחנויות סגורות כבר, מהצהריים או מלפני עשור. יש משהו סופי כזה, מיואש בתריסים המיושנים המוגפים. מרכז ההימורים של מפעל הפיס – כמה אירוני ההקשר לגוף השפע והמזל בהתייחס לאווירה סביב – פתוח. בעל הבית עומד בכניסה. תמיד צובט לי בלב לראות מוכרים או בעלי חנויות עומדים בפתח העסק או מחוץ לו ומסתכלים על אנשים. מחכים ומחכים ומחכים. כמו שאני מחכה לדברים אחרים.
אחרי רכישת שוקולד שאין תפסתי אותו לשיחה, אלא מה. הוא שיתף פעולה בקלות לשמחתי.
"זה אזור שעבר טייפון", הוא אומר בישירות נוקבת, "כל העסקים היו מעסיקים בזמנו בין 2 ל-4 עובדים. לא! אני לא מתכוון לשנות השמונים אלא ללפני עשר שנים. הייתה פה ראשת עיר שפחדה לפתוח את התריס של הלשכה כדי לא להריח את הסירחון של הדר. היום יהב אין לו מה לעשות אם הייתה תכניות שיקום היו משקמים את הדר כמו ששיקמו את העיר תחתית. הכל כסף ואינטרס . הבעיה זה רצון בזה מתחיל ונגמר".
שווארמה סאלח שממול (כיום חלון מגודר סגור שאתם יכולים לראות בתמונה) היה מוכר 3 שיחים ביום. שיחים, להבנתי, זה הבשר המסתובב של השווארמה, וואלה לימד אותי משהו חדש. והיו פה פעם 15 חנויות של שווארמה ופלאפל. או מאפית דגן שממול, שלדבריו העסיקה בעבר הלא כזה רחוק 4 עובדות והיום סוגרת את שעריה בשעה 13:00 ולא בגלל המלחמה
בואו לקנות פה. פשוט ככה. תקנו במרכזי הערים, בחנויות המקומיות. אני יודעת שאולי אני אשמע מתחסדת או מיושנת. ושכמה שהקניות ברשת זולות. הנה, רק בשבוע שעבר בביקור מיותר במשרד ממשלתי בבניין הטיל (עוד מקום עגמומי משהו בימים אלו)פגשתי אשה בת 60 לערך, עונדת טבעת יהלומים מנצנצת על אצבעה כאילו הייתה אלקסיס משושלת. כמו איזה ינטע שאלתי אותה מאיפה הטבעת והיא אמרה לי שהיא רכשה אותו בפחות מ-10 שקלים באתר טמו או איך שקוראים לו. זה שאני תמיד סוגרת את הפרסומת שלו כדי לא להתפתות לרכוש חותך אבוקדו או מזרקת קפה (יש דבר כזה).
כן ברור לי שיש שם שטויות כיפיות ובכלום כסף והשפע אינסופי וצבעוני. גם אני כנראה אתפתה לכיסוי פרווה לסלון או איזה קשקוש תופס מרחב ונפח. אבל בדרך גם רכשתי מחזיק מפתחות פרוותי חמוד אצל "משהו משהו" ברחוב החלוץ 10 . צריך לראות איך החבר'ה האלה מתעוררים לחיים כשנכנסים אליהם לחנויות. ופתאום פחות קר.
פניתי לעיריית חיפה בשאלה האם יש תכנית שיקום או חיזוק לעסקים בהדר ובכלל האם מתוכננות שם תכניות גם לתושבים תגובת העירייה תתפרסם לכשתתקבל.
